גשם של פרפרים

יום ראשון 1.7.12 מזל טוב אהוד

היום נוסעים לHue , מוקדם בבוקר באים לאסוף אותנו לתחנה המרכזית של הוי-הן שם תחת גגון ובקושי ריצפה אנו מחכים לאוטובוס, כבר כתבנו מוקדם שראינו הרבה משפחות עם ילדים בהוי-הן אבל עכשיו ממש הופתענו שמאחד הרכבים המביאים אנשים לתחנה, ירדה משפחה עם 4 ילדים פחות או יותר בגילאים שלנו, ההבדל היחידי היה שמישום מה הם בקושי סחבו תיקים (כל אחד עם ילקוט בי"ס קטן וזהוא), לא הספקנו לתחקר אותם כי מיד האוטובוס שלנו הגיע וזרזו אותנו לעלות עליו, ידענו מראש שגם היום זה יהיה אוטובוס שינה (קצת פחות נוח לנסיעה רגילה – אבל זה מה יש). לאחר כחצי שעה נסיעה פתאום פונים מהדרך ועוצרים ליד הר מעניין וסביבו המון חנויות של פסלי שייש בכל הגדלים, מודיעים לנו שיש חצי שעה הפסקה, אנו קצת לא מבינים למה אבל מי אנחנו בכלל?! סיבוב קצר מעלה כי ההר מלא מערות ומקדשים. ניתן לעלות במעלית שקופה הצמודה להר אל פיסגתו ומשם להמשיך בין המערות. נראה מעניין למדי אך אנו לא בטוחים שחצי שעה תספיק ולכן מוותרים על הרעיון. (גם קבוצת תיירים נוספת שואלת אם ידענו על ההפסקה ואומרים שגם הם התלבטו אך לא יעלו...). 

חוזרים לאוטובוס וממשיכים בנסיעה. לאחר כשעה, שוב מכריזים על חצי ש' הפסקה באיזה מלון גדול עם חצר הפונה לים וגם שולחן פינג-פונג בכניסה, שיחקנו להנאתנו עד שקראו לנו לעלות.

תמונות מהדרך - בפנים ובחוץ

מהון להון, הנסיעה עברה בסדר ולמרות העצירות המרובות הגענו די בזמן. האוטובוס הוריד אותנו ליד משרד חב' סין קפה ושם ישר התנפלו עלינו, כמובן, עסקני המלונות, ביניהם זיהינו את המלון בו שפירא ישנו ושמראש אליו התכוונו ללכת, העמסנו את התיקים על הרכב שלו ונסענו בדיוק 100 מ' אל המלון. הילדים ישר השתלטו על הטלויזיה והמחשב ואנו חזרנו לרחוב לברר ולסגור על טיול מחר והמשך נסיעה צפונה. מסתבר שאוטובוס הלילה אל Ninh Binh (זה בעצם האוטובוס להא נוי אך אנו יורדים בדרך) של סין קפה וגם של רוב החברות מלא למחר. חבל לנו להישאר לילה נוסף בהואה ולכן אנו מתפשרים על חברה אחרת וגם סוגרים על שייט פרטי למחר באותה סוכנות (הטיולים הקבוצתיים הרגילים נראים לנו מעט ארוכים מדי עבורנו וכוללים יותר מדי קברים ומקדשים ואפילו מסתבר שבגלל שאנחנו גדוד – אפילו יוצא לנו יותר זול לשכור סירה שלמה עם משיט לעצמנו: 30$ סה"כ במקום 9$ ליחיד).חזרנו לחדר מצויידים בשוקו קר (זוועתי!) ומצאנו את כולם בדיוק בתנוחה בה עזבנו אותם (העם דווקא היה מרוצה מאוד מהשוקו, מזל). התארגנו ויצאנו לחקור את העיר העתיקה. 

נוסעים בגשם 

מוכר סלים על אופניים

חנות דגים ניידת באמצע הרחוב

לאחר שחצינו את הגשר הגדול מעל נהר הבשמים המשכנו בהליכה קצרה ונכנסנו דרך שער גדול אל העיר העתיקה, כאן התחילו כמה נהגי סייקלו לשגע אותנו ולדחוק בנו ללכת בכיוון שנראה לנו הפוך ממה שבאמת צריך בטענה ששם המצודה.

שער החומה והתעלה המקיפה אותה + סייקלו אחד

ועוד אחד...

לאחר שסוף סוף הצלחנו להיפטר מהם מיקמנו עצמנו וכעבור כמה דקות הליכה נוספות (וסיבוב נחמד, אך מעט רטוב), דרך מוזיאון מלחמה עם מוצגים של תותחים בחצר.

הגענו אל רחבה ענקית עם דגל ויאטנם המתנוסס בראש החומה (המזכירה במראה מעט את החומה של עכו – כך ציינו בו זמנית מאיר ואני), ומולה המצודה.

המצודה מוקפת עוד חפיר עם נהר וחומה משלה ומוקפת גנים יפים רחבי ידיים. הסיבוב במצודה על כל חלקיה (מבנה הנשים, הסריסים, חדר הקראיה של הקיסר, התיאטרון המלכותי וכמובן העיר הסגולה האסורה – המיתחם הפרטי של הקיסר שהיה מחוץ לתחום בעיקר לגברים, וסגול – זה הוא ציבעה של הואה). היה מרתק ומלהיב (אנוש התרגש מכל עניין הביצורים) אך גם מאכזב ומתסכל. הואה היוותה עיר בירה כמה מאות שנים, בהן שלטו מכאן שושלאות שונות של קיסרים, ביניהם הקיסר Gia Long. האחרון גם היה זה שיזם את כל המבצר הבומבסטי והיה ידוע בכלל לאהבתו את הכס (קיסר אחר לעומתו, טו דוק, היה אנין טעם ומספרים שנהג לאכול ארוחה שכללה 50 מאכלים, הוגשה ע"י 50 משרתים והוכנה ע"י 50 טבחים, את התה היו צריכים להכין מטל שנאסף כל בוקר מהעלים...). כשהקומוניסטים נכנסו לתמונה הם ביטלו לחלוטין את מוסד הקיסרות, מחו, בזזו והרסו כל מה שקשור (כפי שראינו במקומות נוספים כמו במקדשי האנגקור בקמבודיה) ולכן מה נשאר עומד על תילו מכל המצודה המפוארת – אינו הרבה למרות שלאחרונה הוכר המקום ע"י אירגון אונסקו וכעת מתחילים בעבודות השימור והשיחזור, טיפין טיפין.

העם שהחזיק מעמד יפה למרות ההליכה הרבה (ינאי ישן חלק נכבד מהטיול בעגלה) והגשם שהציק מידי פעם, ראוי לצ'יפור ולכן הוחלט לעבור בסופר הענק שראינו כבר בדרך. חוץ מפסטה אמיתית (מחיטת דורום ולא קמח תירס / אורז) הרבה לא מצאנו פה, אך לשמחת כולם כן מצאנו כמה שוקולדים מיובאים וכל אחד בחר לו צ'ופר. חזרה בחדר אכלנו פסטה טעימה וטופו "מוצנם" (חתוך לקוביות קטנות ומטוגן עד שנהיה קריספי) – טעים מאד, במיוחד כי זה לא אורז... (או אטריות אורז...).

משתלה על גלגלים

ביד השניה אפשר גם לחייג בנייד או להחזיק פעוט מלפנים...

יום שני.

כשהזמנו את המלון הכנסנו למחיר גם ארוחת בוקר (פעם ראשונה בויאטנם), ארזנו את התיקים וירדנו למטה לחדר אוכל, הזמנו בייצים קשות, בגאטים, פירות ושוקו \ קפה (מאיר האמיץ היחידי ששותה את הקפאין + חלב מרוכז הזה...). יצאנו לסוכנות הנסיעות שם כבר חיכה לנו השייט של הסירה, הלכנו ברגל עד הנהר ועלינו לסירה, הסירה נקראת ראש דרקון (למעשה כל הסירות הם עם ראש דרקון הגדולות כוללות שני ראשים מקדימה).

ראש הדרקון הפרטי שלנו

ואנחנו ב"בטן" הדרקון

שטים באטיות מה לאורך הנהר הרחב וחולפים מתחת גשרים ארוכים. התחנה הראשונה היא מקדש Thien Mu Pagoda שם אנו חוקרים היטב את המקדש. במקדש יש, בין היתר, רכב מאוד ישן שעומד תחת מחסה, הרכב הוא של אחד מראשי הנזירים שנסע איתו מכאן לסיגון והצית את עצמו במחאה על יחס הממשלה כלפי הנזירים.

שייט ושני שוליות

כל העולם במה 

וכל הויאטנמים צופים נלהבים

זהר וחבר מפוקפק

טקס נעילת הנעליים ביציאה מהמקדש

אח"כ ראינו חדר אוכל של הנזירים ולאט לאט התקבצו ובאו עוד ועוד נזירים, חלקם צעירים עם גלימות אפורות או חומות והמבוגרים עם גלימות כתומות, הנזירים התפללו לפני תחילת האוכל ואז כולם ניגשו לשולחן.

לאחר שהנזירים התישבו הילדים מתפללים והנשים מחכות לתורן ונשארות כאן במשך כל הארוחה

כל אחד התיישב בכיסא ומאחוריו עמד נזיר צעיר שעזר לו להתיישב ולסדר את הגלימה, ואז החל טקס שלם שכלל שירה והקשה בפעמונים, לאחר כרבע שעה השתרר שקט מוחלט ואז כולם החלו לאכול בדממה ובסדר מופתי, (לגמרי ההפך מהויאטנמים שאנו רואים שאוכלים ברחוב או במסעדות – תמיד רועש ומבולגן).  כשכל הזמן פרחי הנזירות הצעירים עומדים מאחורם בדממה. בילינו במקדש די הרבה זמן (הטקס היה ממש מענין לכולם) ושבנו לסירה.

התחנה הבאה שלנו היא מתחם קבורה של הקיסר .Tu Duc הסירה עוצרת לנו בשום מקום על הנהר, והשייט מורה לנו ללכת, אנו עולים מגדת הנהר ושם מחכים טוסטוסים שמעונינים לקחת אותנו לקברים אבל אנו מחליטים ללכת ברגל. בדרך לקברים אנו רואים מפעלי יצור קטנים להכנת מקלות קטורות, בעיקר רואים את תהליך ציפוי מקלות העץ בחומר הקטורת וייבושם בשמש.

לאחר הליכה של כחצי שעה בשמש הקופחת אנו מגיעים למתחם הקברים, קונים כרטיסים רק למבוגרים ונכנסים לראות את המתחם. במתחם היו הרבה מיבנים במצב מאוד גרוע, אגם קטן עם נופרים, ליד הקבר עצמו (או לפחות מה שהחלטנו שזה הקבר) עמדו שני אובליסקים גדולים (ניתן לציין את השירותים המבריקים שהיו במתחם).

שומרי הגן

מתחם הקבר

לא נחים על המשמר

בדרך חזרה אפרת מגלה פתאום ערוגת אננסים, האננסים באזור זה הם קטנים יחסית אך מאוד מתוקים, אנו עוברים גם ליד מקומות שמייצרים שם את כובעי הקש המפורסמים ((Conical hat ואפילו מצטיידים ב 6 כובעים בשבילנו (לאחר שהעם מדד וניסה כול מיני כובעים), כל הכובעים כאן עם סרט סגול ואפרת ביקשה מהמוכרת שיהיו גם צבעים אחרים אז המוכרת הסבירה לאפרת שב Hue יש רק סרטים סגולים כי פירוש השם Hue זה סגול.

הכובעים כאן מיוחדים בכך שאם מסתכלים מול השמש ניתן לראות, בתוך הכובע, צלליות המתארות מראות מחיי היומיום של הכפריים, זאת ע"י הכנסת נייר זדור בין שכבות הקש בתהליך הטוויה.

הפעם הכל נעשה ידני - ציפוי הניחוח של הקטורת

מקלות קטורת מוכנים וצבעוניים ביותר

הדרך חזרה לסירה עוברת בקלות. כשאנו מגיעים לסירה השייט מציע לנו להגיע לעוד מקדש קרוב, את האמת שכבר די מיצנו את נושא המקדשים והקברים להיום ואנו רוצים להספיק עוד כמה דברים לפני נסיעת הלילה לכן אנו מבקשים ממנו לחזור לעיר, בדרך חזרה אנו קונים מאשת השייט (שהיתה איתנו כול היום) שתיה קרה לעם ואוכלים צוהרים על הסירה.

סירה הנושאת אדמה - היא לא כ"כ שטוחה אלא עמוסה ביותר עד ששוקעת ממש למפלס המים

מראות דרך בשייט

נחים בסירה

חזרנו למלון ואפרת יצאה עם כול הקניות שרכשנו בזמן האחרון לנסות לשלוח אותם לארץ, אני והילדים מחכים בלובי במלון ומעבירים את הזמן במחשבים שיש בלובי. לאחר שעה ארוכה אפרת חוזרת בלי השקיות (החבילה נשלחה במאמץ רב של אריזה ומילוי מלא טפסים, במלא העתקים ומבדיקה קפדנית ביותר, כולל פתיחת הכול! 2 חרבות הצעצוע של הבנים בסוף לא נשלחו משום שעוררו יותר מידי חשדות ושאלות... וכ55$ - כולל ביטוח, ובהבטחה שהכול יגיע לייעודובעוד כחודשיים, שלושה ואולי יותר), לצערנו לא נותר לנו מספיק זמן להגיע למסעדה כדי לאכול לפני הנסיעה ולכן אני לוקח סייקלו למסעדה מבקש ממנו לחכות לי ומנסה להזמין מנות לכולם, אחרי 10 דקות אני מקבל רק מנה אחת (שוב פעם לא הבינו שאני מבקש 5 מנות – לא רגילים לכמות של אנשים ביחד) לקחתי מהר עוד 4 מנות אורז וחזרתי על הסיקלו לאפרת והעם.

האוטובוס הגיע מהר, כבר כשעלינו עליו ראינו שהוא שונה, יש 3 שורות גם מאחורה ולא 5 כיסאות מחוברים כבעבר (ז"א שלא נוכל לישון כולם ביחד) אנו מתמקמים בכל זאת בסוף האוטובוס, האוטובוס נסע כ 2 דקות ועצר לעלות נוסעים, בינתיים אנו מנצלים את הזמן כדי לאכול ארוחת ערב שהבאתי – עכשיו אנו ממש מרגישים כמו המקומיים.

בויאטנם כמו הויאטנמים

לאט לאט מתמלא האוטובוס רק במקומיים ואנו כבר מבינים שהנסיעה תהיה שונה הפעם, הכרטיסים שלנו לא בדיוק תואמים את מספר הכיסאות (הובטח לנו הרי 5 מחוברים מאחור ולא קיים דבר כזה...) ובנוסף יש הרבה יותר אנשים ממקומות, כך שכל הזמן אנו צריכים לשמור, פיזית, על הכסאות שלנו ושוב ושוב להסביר ולהראות שכל 5 הכיסאות הללו תפוסים על ידינו, מתיש למדי! לאחר כחצי שעה יוצאים לדרך כאשר האוטובוס מלא מאוד. אנוש ישר נרדם והשאר מעבירים קצת את הזמן ובסוף גם נרדמים, רק אני מתקשה לישון ביחד עם ינאי בכיסא \ מיטה הצר, כמובן שבלילה הייתי צריך ללוות את הילדים לשרותים המסריחים (מאוד) שהיו באוטובוס. בזריחה אני קצת מתחיל לדאוג שמא לא העירו אותנו (כי האוטובוס מגיע עד להנוי ואנו אמורים לרדת בדרך בנין בין) אני מנסה לשאול ומבין שיש לנו עוד שעתיים, אך כעבור רבע שעה מעירים אותנו שנרד, יש קצת בלגאן בירידה מכיוון שאנו לא מוצאים את השקית עם הסנדלים של אנוש (כבר בלילה כשהוא הלך לשרותים לא מצאנו אותם), לבסוף מצאנו אותם תחת הראש של אחד הנוסעים ליד (כנראה היו במידה מתאימה לבן שלו).

יום שלישי

 אנו יורדים באמצע הכביש מנסים להבין היכן אנו נמצאים, כמה אנשים ניגשים לעזור לנו, ולפתע מופיע משהוא עם כרטיס ביקור עם השם של המלון ששפירא היו בו, מכיוון שאנו (בעיקר אפרת ואני) די עייפים ונטולי כוחות ונראה כי גשם מתקרב (התיקים שהיו למטה באוטובוס כבר יצאו רטובים מהגשם שירד בלילה) אנו הולכים למלון (2 דקות הליכה – מזל) לוקחים חדר עם 3 מיטות גדולות ב15$ ללילה, העם מתביית על ערוץ הסרטים המצוירים ואנו מנסים להתאושש עם מקלחת טובה, אח"כ יורדים ללובי לנסות  לראות \ להבין מה ניתן לעשות היום, בעל המלון מודיע לנו שאין לו רכב בשבילנו (לאחר שהוא בירר עם המון אנשים) אז אנו מחליטים לצאת עם מונית, למרות שהוא ניסה להסביר שיצא לנו מאד יקר ככה. קופצים לשוק הקרוב להצטידות (באמת נוח) ומורידים את העם לשוקו חם(באמת טוב) עם סנדויצים מתוקים.

השוקו יותר טעים במיטה

מראה העיר נין בין הנראה ממרפסת חדרנו

איזה מזל שהחרבות החשודות לא נשלחו ארצה

אנו מזמינים מונית מגיעה אחת די קטנה (אבל אין לנו הרבה מרחק לנסוע היום), התחנה הראשונה שלנו היא Tam Coc שם שטים לאורך נהר העובר בין הרי (או יותר נכון סלעי) גיר ענקיים, ובחלק מהסלעים הנהר עובר דרכם במנהרות ששם גם רואים נטיפים. לאורך הנהר ישנם שדות אורז ובניהם מגדלים ברוזים, כמו כן באזור זה מגדלים עזים (למאכל כמובן) שמסתובבות על הסלעים.

בזמן שמאיר קונה כרטיסים - עז תועה מנסה בעקשנות לאכול לנו את האוכל מהיד של זהר

אנוש האמיץ נלחם בתושיה ומגרש את העז

אנו יוצאים בשתי סירות (הבנות והבנים) עם 2 משיטות ובנוסף עוד אחת (שכבר ידענו מראש מה התפקיד שלה, פרטים בהמשך) יצאנו במורד הנהר כאשר כול הזמן מגיעים מולנו עשרות סירות של אחרים העושות דרכן חזרה. סירת הבנות מנופפת לשלום ומנסה לנחש ואחרי זה לבדוק מאיזה ארץ התיירים שעל כול סירה, לעומת זאת סירת הבנים שרה "אדון עולם" במספר מנגינות להנאת כול התיירים מסביב.

השייטות חותרות במשוטים בצורה מאוד מוזרה אך מאוד יעילה ומהירה – עם הרגלים כך שביד הפנויה הם יכולות להחזיק שמשיה המגנה עליהן מפני השמש. אנו עוברים ב 3 מנהרות ולאחר המנהרה השלישית מסתובבים לחזרה.

שם אורבת לנו סירה עם משקאות קלים, לאחר שמורידים את המחיר למשהו סביר,אנו קונים לעם בקבוקים והשייטת גם מבקשת אז אנו פותחים בקבוק ומציעים לה אבל כמובן היא מסרבת (התרגיל שלהם זה לשמור את הבקבוק ולהחזיר אותו חזרה למוכרת ולהתחלק ברוחים),

איך שהסתובבנו מתחיל החלק הקשה של השיט, השיט מופסק והאשה הנוספת מתחילה לשלוף כול מיני מזכרות ומנסה לשכנע אותנו לרכוש אותם (את האמת ידענו שזה עומד לקרות אבל לא ידענו כמה זה יהיה אגרסיבי) בכל מקרה היו לה חולצות רקומות יפות, אז החלטנו להצייד ב 3 אבל נתנו להם מחיר מאוד מגוחך, בהתחלה הם סרבו אבל כשהם הבינו שאו את זה או כלום אז הם הסכימו למחיר והסברנו להם שיפסיקו להציע לנו עוד סחורה כי אנחנו גמרנו עם הקניות להיום. הדרך חזרה עברה גם בנעימים וחזרנו למונית שחיכתה לנו (1$ לשעת המתנה).

שדות אורז לאורך הנהר

משם המשכנו למקדש Bich Dong Pagoda שבנוי בתוך מערה. טיפסנו במעלה המדרגות לתוך המערה אך מהר מאוד הבנו שעוד רגע עומד לרדת גשם, ירדנו למטה לסככה ובאמת ישר התחיל מבול שכבר הרבה זמן לא ראינו.

הנוף מלמעלה

אכלנו צוהרים (כמובן לרקע צחקוקן של הנזירות ושאר הנשים המוכרות למראה המשפחה האוכלת בגטים – אבל קטן עלינו, אנחנו כבר רגילים) בנתיים תחת הסככה מחכים שהגשם יפסק, מסביבנו כבר הכול מוצף וזורם בחוזקה, לקראת סוף האוכל באמת נגמר הגשם והעם משיט עלים בנחלים העזים שנוצרו מהגשם.

פרחי פיטנה אחרי הגשם החזק

אנו חוזרים למונית ומשם ממשכים דרך שדות אורז למקדש Mua Cave שנמצא בראש הר אותו ראינו במהלך השיט בנהר, ינאי נרדם במונית ולזהר אין כוח לעלות לכן רק אנוש, דיה ואני עולים לכיוון המקדש, יש די הרבה מדרגות למעלה – דיה ספרה 487 (אבל קשה לדעת את המספר האמיתי כי יש מדרגות שמורכבות משתי מדרגות קטנות). לאחר טיפוס מפרך, במיוחד החלק האחרון שהיה ממש תלול, אנו מגיעים למקדש הקטן ולידו פסל הדרקון.

מלמעלה יש נוף מדהים, מצד אחד רואים את הנהר ששטנו בו ומצד השני את אזור העיר נין בין עם כול שדות האורז מסביב, גשם החל לרדת ואנו נכנסים מתחת לגגון של המקדש, כשהגשם נפסק אנו מתחילים לרדת למטה (הרבה יותר קשה) צריך מאוד להיזהר לא להחליק, בדרך אנו רואים נשים מקומיות אוספות חלזונות שיצאו לאחר הגשם (נחשו בשביל מה), חזרנו למונית והנהג החזיר אותנו למלון (למרות אזהרות החברה מהמלון יצא משתלם במיוחד לקחת מונית לכל היום, הכול תקתק לפי המונה + 1$ לכל שעת המתנה).

אפרת שולחת את זהר ואותי לסופרמרקט (אמור להיות קרוב) בכדי לראות במה אפשר להצטייד, לאחר יותר מחצי שעה (ו2.5 ק"מ לפי המונה של המונית שלקחנו בדרך חזור) אנו לבסוף מוצאים את הסופר, לצערנו אין שם יותר מדי דברים אבל קנינו דני (עמיד) כשר לכולם.

לאחר הרבה זמן שאנו חוגגים במסעדות צמחוניות אנו שוב מכינים אוכל בחדר והעם בכל זאת די עייף מהיום העמוס שהחל מאוד מוקדם בבוקר.

יום רביעי

היום אנו הזמנו רכב ונהג בכדי לנסוע לשמורת הטבע הראשונה שלנו בויאטנם Cuc Phuong. יורדים למטה לשוקו ובאגטים (הפעם הבנות כבר הזמינו לבד 6 Hot Chocolate) בחוץ כבר מחכה לנו גי'פ פורד מפואר ויפה, כולם מאוד מרוצים ואנו יוצאים לדרך.

הדרך מאוד יפה בין שדות אורז ובריכות לגידול דגים, כשאנו מגעים לכניסה לפארק (לאחר שכל הדרך הנהג שלנו שאל להכוונה) מסתבר שבעקבות הגשמים האחרונים לא ניתן לטייל ברוב המסלולים, ולמעשה אפשר ללכת רק לאיזה עץ עתיק (רק הלוך חזור) ולאיזו מערה פרה-היסטוריית. אנו נוסעים עוד כחצי שעה בתוך הפארק, ממש בתוך הסבך של הג'ונגל ומגיעים לנקודת ההתחלה של המסלול (יש שם מין מלון ומסעדה), לאורך כול הדרך בתוך הפארק וגם במגרש החניה שבו עצרנו יש המון פרפרים מסוגים שונים שנמצאים על הכביש כנראה כדי לשתות מים או לאכול, העם ממש מתלהב מכול הפרפרים כאשר הוא יורד מהג'יפ ומנסה לגרום לפרפרים לעלות על כף ידם (חלקם אפילו הצליחו בכך).

אנו יוצאים לדרך לתוך הג'ונגל פנימה, נמרחים הייטב נגד יתושים אבל לא תמיד עוזר (על מי אנחנו עובדים – בכלל לא עוזר! כל התכשירים למיניהם בכלל לא מדגדגים פה לשום מעקצץ). ההליכה מאוד יפה אבל גם די קשה בעיקר בגלל היתושים והלחות הנוראית, בדרך אנו רואים עכביש ענקי בצבעים זוהרים (אנוש מסביר שאילו צבעי אזהרה).

לאחר זמן מה אנו מגיעים לאיזה מקום עם שולחנות קטנים ומחליטים שהספיק לנו (כולו עץ עתיק - לאחר בירור מסתבר שהגענו מרחק 300 מ' מהיעד) לפתע ינאי צועק: "הנה קוף על העץ", ובאמת היה שם קוף שמאוד נבהל מאיתנו,עמדנו כמה רגעים נהנים מלוליינות הקוף בין העצים. הדרך חזרה עברה במהירות (הרוב היה בירידה). 

משם המשכנו למערת האדם הקדמון, הולכים על גשר מבטון החוצה את הנחל היבש, גבוה מעל ואז מטפסים עוד הרבה מדרגות עד שמגיעים למערה, בתוך המערה אין הרבה מה לראות, ניסינו להתקדם לאור הפנס היחיד שהיה לנו עד שהגענו למדרגות אבל היה חבל שמנע את הגישה ולכן החלטנו לחזור.

ליד הכניסה לשמורה ישנו מרכז לשיקום קופים וצבים (בעיקר צבי מים) הנתפסו למטרת מכירה בשוק השחור בסין, שם לפי האמונה יש להם כוחות מרפא, כמובן שזה לא חוקי והמרכז מטפל בהם ומנסה להשיבם לטבע. הסיור היה מלווה במדריך שהסביר במהירות (רבה) על כל כלוב וגם על אזור מגודר גדול שבו הקופים לומדים להתחיל להסתדר לבד, אח"כ עברנו לאזור של הצבים, היה די מהנה אבל הכול היה מהר מדי בלי אפשרות להתעכב ולהנות מהחיות.

נראה עצוב למדי - אבל המטרה טובה והכלובים די גדולים 

חזרנו לג'יפ ואנו בדרכנו חזרה לנין בין, הנהג שלנו לא מכיר את הדרך וגם לא זוכר מהדרך הלוך (שואל כול הזמן איך לנסוע)  לכן אנו עוברים בדרכים אחרות ובכפרים קטנים ונהנים מאוד מהדרך (הפעם שכרנו רכב לכל היום ולא לפי ק"מ כך שלא מפריע לנו). באזור זה משתמשים עדיין בשוורים (מעין באפלו) למשוך עגלות ולעבודה בשדות האורז (עוד לא הגיע לשם הפרד המכני), היה ממש מענין לראות הכל.

  

חוזרים למלון ואנו מנסים לברר לגבי הגעה לאי קאט-בה, אז מסתבר שצריך לצאת מוקדם בבוקר, אבל לאחר קריאה נוספת נראה לנו שכמו שדאלאת היתה מלאה בסוף השבוע עם מקומיים מסייגון כך האי זה יהיה מלא עם מקומיים מהנוי (רק 4 שעות משם), מבקשים את עזרת בעל המלון להזמין לנו מלון לסופ"ש אבל לאחר בדיקה עם כמה מלונות מסתבר שהכל מלא, אנו די מיואשים ולבסוף מחליטים שלמרות המקום הדי משמים, לא כדאי לקחת את הסיכון ונשארים בנין בין מלון שלנו בו החדר שלנו די נוח ובעיקר – סגור ובטוח.

יום חמישי

היום הוחלט על יום לימודים ומנוחה, מכינים סדר יום שיהיה מקובל על כולם הכולל לימודים וגם טלויזיה, מחשב ויצירה (שבסוף לא מספיקים) לאחר ארוחת בוקר אני יורד עם הבנות ללובי בכדי ללמוד חשבון, אפרת יוצאת עם הבנים לתופרת בכדי לתקן כמה בגדים שנקרעו או שהגומי נרפה, לאחר מכן היא עוברת להצטידות בשוק וחוזרת בשניה האחרונה לפני שמתחיל גשם שוטף, עולה לחדר לעבוד עם אנוש בחוברת שלו וינאי מצייר (פארק חבלים צבעוני ומפותל).

נפגשים לצהרים בחדר ונחים קצת, אח"כ הבנות יורדת ללובי לכתוב חוויה במחברת, אחרי הצהרים אנו יוצאים שוב חזרה לתופרת לאסוף את הבגדים וגם סיבוב קטן לשוק הסמוך.

חוזרים לחדר לארוחת ערב ושינה. יום נעים, רגוע ומועיל – החלטנו שחייבים לעשות זאת בתדירות יותר גבוהה.

יום שישי

יום לפני כן ביררנו גם לגבי בריכות שחיה (כי לא מתחשק לנו לנסוע לעוד מקדש בסביבה ובעיר עצמה ממש אין שום דבר מעניין), מסתבר שיש בעיר בריכה ציבורית וגם 2 בתי מלון שמוכנים שאנשים יכנסו לבריכה שלהם, לאחר ארוחת בוקר רגילה למלון זה אנו מחליטים לצאת לבריכה באחד מבתי המלון (בתקווה שהיא תהיה יותר טובה מהבריכה הציבורית וערב קודם ראינו שגם הבריכה מקורה בגגון להגנה מפני השמש החזקה), נסיעה קצרה במונית ואנו מגיעים לבריכה.

יש במתחם בריכה לילדים עם מגלשת מים קטנה ועוד בריכה רגילה ממש גדולה (יותר מ 25 מטר), המלתחות די מסריחות וגם המים לא לגמרי צלולים אבל לעם זה כמובן לא מפריע (לנו לוקח יותר זמן להתרגל לרעיון – אבל בסוף כולנו בפנים), אף אחד מהמלון לא ביקש מאיתנו תשלום, בבריכה מישהוא ניגש אילנו ושילמנו לו 3$ (זיל הזול), בהתחלה לא זרמו מים במגלשה אבל העם הרטיב את המגלשה עם בגדי הים ונהנה, אחרי זמן מה העובדים פתחו את זרם המים וההנאה היתה כפולה, לאחר שמיצינו את בריכת הילדים עברנו לבריכה הגדולה, הבנות קצת התאמנו בשחיה ועם הבנים שיחקנו בכדור ים, רוב הזמן הינו די לבד בבריכה מדי פעם הגיעו כמה מקומיים לשחיה (ששכרו בגד ים בכניסה), כעבור כ4 שעות החלטנו שהגיע הזמן לחזור ולהתכונן לשבת.

נכנסנו למלון לבקש שיזמינו לנו מונית והם ביקשו מאיתנו, בנימוס רב, שנתראין לאיזו תוכנית טלויזיה, כנראה שהיה קצר כל שהוא בתקשורת מכיוון שהמראיינת רצתה לדעת איך אנו נהנים מהשהות במלון, לבסוף היא הבינה שאנו לא מתאכסנים במלון זה ועברה לשאלות כלליות יותר. בסוף הראיון הודו לנו על שהקדשנו מזמננו והזמינו אותנו ללון בו בפעם הבאה, הסברנו שאנו נשהה בעיר עוד 2 ליילות והם רצו לבוא לקראתנו במחיר, אך כשהבינו שאנו משלמים כעת רק 15$ הם התייאשו.

חוזרים במונית למלון שלנו, דיה ואני יורדים בדרך להצטיידות בשוק לשבת לפי התפריט שהכנו: אטריות אורז רחבות עם 2 סוגי רוטבים (אחד טופו,דלעת ואננס – להורים, והשני גזר, בצל ועגבניות לילדים) בנוסף תבשיל תפוחי אדמה ואורז (כמובן).

השבת עברה רגועה, רוב הזמן בילינו בחדר במשחקים, הזמנו מראש שוקו לבוקר, אחרי הצהרים כשינאי נרדם, יצאתי עם שאר העם לסיור בעיר (אין יתר מדי מה לראות אבל בכל זאת מצאנו מקדש קטן), במוצאי שבת אנו מכינים משאריות האוכל חביתות וטופו מטוגן – העם מאוד מרוצה, הולכים לישון מוקדם כי מחר יש נסיעה ב 7 בבוקר לכיוון האי קאט בה.