מים מים בששון

יום ראשון 25.3.12

קמנו לבוקר מקסים בNansys Pass ולמרות הפיטוי האדיר, החלטנו להמשיך בדרך מכיוון שיש לנו עוד תוכניות בדרך לקווינסטאון לפני פסח. הילדים המשיכו לשחק עם לוקאס וחבריו כמו בשבת ואנחנו התארגנו די בעצלתיים. לפנות צהריים יצאנו לאחר שנפרדנו מכולם והתחלנו דרכנו לכיוון Moeraky Boulders. ככל שהתקדמנו השמים האפירו והתקדרו. הגענו לחניון הסלעים, התארגנו קצרות והתחלנו דרכנו על חוף הים לעבר הסלעים. כעבור אולי 3 דק' החל לטפטף, עדיין אופטימיים המשכנו, מעט מהר יותר, לעבר הסלעים. 3 דק' נוספות והגשם מתחזק – עלינו מהחוף לכייון חניון נוסף שפתאום צץ ותפסנו מחסה בכניסה למסעדה במקום. חשבנו לחכות טיפה שהגשם יחלוף ואז נמשיך. חיכינו וחיכינו והגשם לא מראה סימני רגיעה. כעבור כחצי שעה נפלה החלטה שמאיר ירוץ חזרה לקרוואן, יביא אותו לחניה הזאת, נתלבש בהתאם ונצא שוב לכיוון הסלעים. מה שלקח לנו 5 דק' על החוף לקח למאיר בגשם דקה והוא כבר חונה מחוץ למסעדה / מחסה. הגשם רק התגבר ונוספו גם רעמים וברקים, החוף כבר היה חשוך לחלוטין – בצער רב (ודי בעצבים לאחר יותר מחצי שעה עם ארבעה ילדים סגורים בכניסה למסעדה...) החלטנו לוותר.

הדרמנו מעט והגענו לShag Point. ירדנו מהאוטו לתוך קור מקפיא עם רוחות עזות וטיפטוף. התעטפנו היטב ויצאנו לעבר המצוק שמעל הים. על החוף מתחתינו, על הסלעים ובין המפרצים היו המון כלבי ים. נהננו ושמחנו שהצלחנו לראותם אך שבנו לאוטו בזריזות בגלל הגשם והקור.

המשכנו עוד בנסיעה דרומה לעבר Dunedin ועצרנו איפושהו ליד הכביש לחניית לילה.ראינו שרק לנצח בדי.וי.די. 

והלכנו לישון בגשם ובקור – ברוכים הבאים לדרום.

יום שני

היום הוא יום ההולדת של Dunedin, כך הסבירה לנו משפחתו של לוקאס, ולכן החלטנו לדחות את הביקור במפעל השוקולד למחר (בסופ"ש וחגים הסיור מקוצר). לאחר נסיעה קצרה שנותרה, נכנסנו לעיר  - עיר ראשונה מאז עזבנו את כרייסצ'רץ'. לאחר שצלחנו את משימת הלמצוא חניה למשאית שלנו, הגענו למוזיאון אוטגו. במוזיאון ישנו אגף discovery שהוא מאוד אינטראקטיבי – את הכל ניתן להפעיל ובהכל ניתן לגעת ולשחק. נכנסנו ל"יער הגשם" וראינו המוני פרפרים צבעוניים ולאחר הפסקת אוכל קצרה חזרנו והמשכנו לשחק ולהתנסות במיצגים השונים. הבנות היו מוקסמות מהפרצופים, נהנו לצייר (וגם גילו אינטרנט), אנוש היה מרוצה מהמפוחים הענקיים ומסכי המגע וינאי היה בעננים עם פסנתר ענק שמנגנים עליו בהליכה, נסיונות לתפוס חפצים בעזרת מגנטים וכל הצעצועים במקום. מאיר ואני כבר מזמן מיצינו אך העם לא רצה ללכת. נשארנו במוזיאון כ6 ש'.

לאחר המוזיאון, אחר הצהריים, נסענו לחצי האי אוטגו - נסיעה יפיפיה, אך מורטת עצבים (כבישון צר ואנחנו במשאיתנו וכן, באים גם רכבים ממול...) על קו פרשת המים עם נופים מדהימים של המצוקים התלולים יורדים ישר לתוך האוקיינוס – פעם מראה הים מצפון ופעם מדרום, לראות אלבטרוסים ופינגוינים. את האלבטרוסים ראינו (מעט) דואים מעלינו ליד החניה של מרכז האלבטרוסים (לעצת כולם לא נכנסנו למרכז במחיר מופקע). בקור עז ורוח חזקה ירדנו לעבר החוף מתחת לחנית המרכז, לצפות בפינגווינים העולים מהחוף לאור השקיעה. הגענו מעט מוקדם, שמחנו תחילה עם כלבי הים והמוני הציפורים לרקע הנף המקסים חיכנו וחיכינו, יותר ויותר אנשים זרמו למקום. אני עליתי לקרוואן להכין ארות ערב מצויידת בפלאפון ומוכנה לזינוק עם הפינגווין הראשון. בהדרגה העם הגיע לקרוואן, מאיר נשאר לבד עם ינאי על החוף, האוכל היה מוכן וחזרתי עם כולם לחוף. מחכים לפינגווינים. מחכים, ומחכים. בסביבות 20:30 נשברנו! לא פינגווינים ולא נעליים. גם אם יבואו כבר חושך ולא רואים כלום - חוזרים לקרוואן. עד שיצאנו מהחניה כבר התייאשו אנשים נוספים ועזבו את החוף. נסענו מעט בחושך בעיכולים החדים שממש על קו המים עד שמצאנו איזה מפרץ בו לא כתוב שאסור לישון. 

כעת, לאחר ארוחת ערב בלילה ומעט מאוכזבים, כולם סופסוף ישנים מסביבי.

שקיעה יש - פינגויניים אין

יום שלישי

מעט סידורים בדרך, בכניסה חזרה לעיר – קונים מנורת לילה קטנה לקרוואן לשבת, סים סלולרי ( כדי לנסות להיות קצת יותר בקשר ובלי לחץ עם אמא) ובנק. חונים את המשאית בחניון בעיר והולכים ל...מפעל השוקולד של Cadbury. סיור ארוך, מעניין אך גם מעט מאכזב כי לא באמת רואים שוקולדים מתערבלים אלא בעיקר אריזת המוצר הסופי אך לאורך כל הסיור מצ'פרים את כולנו, בעיקר הילדים, בשוקולדים. הילדים היו מוכנים ומראש ובסוף הסיור, לאחר שהשקיות התמלאו במהלכו, עשינו בדיקה ונאלצנו להחזיר את הרוב למדריכה מסיבות כשרות. הילדים היו מעט מאוכזבים אבל קיבלו את הגזירה בהבנה מעוררת התפעלות. לאחר קניות קצרות של שוקולד (כמובן) בחנות המפעל, הגיחה המדריכה עם שקית "פיצויים" שווה ביותר וכשרה.

הצטיידות בסופר וגם מעט קניות של משחקים וצ'ופרים כגון בועות סבון, כלי רופא, חוברת צביעה של גיבורים וכדורסל בחנות של הכול ב $2. נסיעה לTunnel Beach, שוב עולים במעלה דנדין ומתפתלים עד לחניה המסומנת. ינאי נרדם בנסיעה אז מאיר יורד עם כולם לתחילת הטיול ואני מתעכבת מעט. ינאי מתעורר ואנו מתחילים לרדת ג"כ לעבר החוף. ירידה תלולה מאוד על מצע עשב לח ומחליק. מרחוק בתוך הים נראה מראה מדהים של שולחן סלע מזדקף מתוך הים כשבקצה אחד המים והרוח חצבו בו קשת רחבה, גלים מתנפצים על הצוקים והמון רסס באויר. לפתע זהר באה לקראתנו, היא התייאשה מהמחשבה שצריך בסוף גם לעלות הכול בחזרה. ינאי ראה אותה ונזכר שהוא מפחד מהרעש של הגלים שנשמעו כבר ממרחק ולכן הוחלט לחזור לרכב, לכן מכאן מאיר ממשיך: לאחר שמגעים לסלע הגדול נראה שאין לאן להמשיך אך פתאום רואים פתח חצוב כלפי מטה ובו 72 מדרגות (דיה ספרה) שיורדות לחוף קטן וקסום, רק אני, דיה ואנוש הגענו עד למטה ואנו נהנים מהחוף הפרטי ומשכשכים קצת במים הקפואים, לאחר זמן מה כשאף אחד נוסף מהמשפחה אינו מגיח מפתח המנהרה הסודית אנו מחלטים לעלות חזרה, את העליה חזרה הארוכה והתלולה טיפסו הילדים ללא כל בעיה והגיעו שמחים ועליזים לאוטוקראוון.

הדרך למטה

האמצים

המשכנו מעט דרומה בכביש והתחלנו לחפש מקום ללינה. מצאנו מקום יפה שעונה על דרישותינו ויותר – גן משחקים, שפת אגם, שולחנות פיקניק ואפילו שירותים. הילדים שיחקו בגן ואנחנו הכנו ארוחת ערב, כשהתיישבנו לאכול פתאום דפיקה בדלת – אישה בפיג'מה הודיעה לנו שהיא סוגרת את השער, לקח לנו רגע להבין כי לא מצאנו שום שלט האוסר על לינה במקום, הזזנו את האוטו ועצרנו ליד להמשיך לאכול. שוב דפיקה המבקשת שנלך, הסברנו שנסיים לאכול וניסע. עוד 2 דק', דפיקה, הפעם איש (בעל האתר הסמוך) כבר מאיים ומפחיד – אנו מסיימים לאכול בזריזות ומסתלקים.

נוסעים כשעה תמימה עד שלבסוף מוצאים מקום, ממש על הכביש, אבל בחושך ובשעה מאוחרת זו זה מה יש. לילה רועש של משאיות עובר על כוחותינו.

יום רביעי

נסיעה לKaka Point  (שם של עיירה) שם מרוקנים פסולתינו. בדרך אוספים אורח – טרמפיסט מצ'ילה שמסתבר מצטרף אלינו ליום כולו! ממשיכים ל Nugget Point אל המגדלור. הליכה קצרה, בסוף על סכין הצוק (מגודר) ונוף משגע מכל עבר. בקצה מרפסת תצפית וקולות רקע של יללות מבין הסלעים שבחוף למרגלותינו. רק בדרך חזרה גילינו את מקור היללות – אריות ים צעירים השוחים בין הסלעים ובשלוליות קטנות שיצרה הגאות.

נסיעה קצרה באוטו בירידה מהמגדלור ואנו מתפתים ממראה החוף. למרות הקור, כולנו נהנים מאוד, מגלים המון חיות קטנות בין הסלעים כגון צדפות שונות והטרמפיסט מוצא אפילו כוכב ים להתפאלות דיה.

משם המשכנו לשני מפלים קטנים Purakaunui Falls, Matai Falls שניהם דורשים הליכה קצרה ומהנה ביער.

בדרך הלאה אנו עוברים ב Owaka ופוסחים על פני חצר מעניינת מלאה בקומקומי תה. בית ליד הוא תערוכת בובות. מצטלמים ומוזמנים להיכנם לבית הבובות שם אנוש ודיה מתלהבים מבובות הדרדסים ולבסוף אנוש מחליט לתרום ממשחקיו דרדס משלו – בר כוח.

ממשיכים (עדיין עם הטרמפיסט – כשלא ברור מתי ואם בכלל מתכוון לנטוש) ומוצאים אתר קמפינג של הDOC (רשות שמורות הטבע) בעלות של $6 למקום חניה. קופצים לגן משחקים – נפרדים מהטרמפיסט בהקלה, וחוזרים על הנוהל: הילדים משחקים אנחנו מבשלים (ואופים: בורקס תפ"א ועוגיות שוקולד צ'יפס). חוזרים לאוכל ולינה בקמפינג הרגוע.

יום חמישי

מתחילים,כרגיל, בנסיעה קצרה. מעפילים למפלי Mc'Lean. מרוב מפלים ביומיים האחרונים כמעט ויתרנו על מפל זה, אך טוב שלא. הליכה טיפונת יותר ארוכה בתוך היער ומגיעים ל2 מפלים. ממשיכים מעט לטפס בעליה תלולה אך קצרה כשברקע רעש חזק של זרימה ומגיעים למפל העליון והמרשים ביותר. דיה ומאיר לא מסתפקים בתצפית ומטפסים לעבר המפל.

ממש מעבר לכביש בסוף דרך לא סלולה, יוצאים להליכה נוספת דרך היער ולאורך החוף אל Cathedral Cave. המערה נגישה רק בשעות השפל (אותן מעדכנים בכניסה על בסיס יומי). לאחר ביקור במערה (יפה אך מעט מאכזבת לאחר כל התעמולה סביבה) משחקים בחוף ועולים חזרה לרכב.

היציאה מהיער ישר לשפת הים

ממשיכים ליסוע לאורך הכביש הנופי של החוף הדרום מערבי. במפה ובמרכז המבקרים סימנו לנו לעצור גם ב"מפלי הניאגרה" המקומיים – מה שמסתבר כבדיחה! מדרגה קטנה בערוץ הזורם בעיירונת "ניאגרה" קיבלה את השם המפואר.

בהמשך עוצרים לתצפית בנק' הדרומית ביותר בטיולנו (וכמעט בניו זילנד) Curio Bay ורואים דולפינים. מחליטים על חניית לילה בפתח המסלול המתוכנן למחר Waipohatu Forest Walk. אין שום סימן שאסור לישון (להיפך יש ציור של אוהל בשלט המסלול) ולכן אנו מקווים לערב/לילה ללא הפרעות...

יום שישי

לילה שקט ללא הפרעות. המסלול עולה ויורד ועולה עד לראש גיבעה, מגיעים לזוג מפלים יפים וממשיכים לעלות ולרדת במעבה היער. אנוש מקפיד להוביל ולרוץ קדימה רוב הזמן ומצליח (כמעט) לא להחליק בבוץ. כולם הולכים יפה עד שלאחר כשלוש שעות מתחילים להתעייף מהדרך ופחות מתלהבים כבר מהמראות. אך לאחר כחצי שעה נוספת יוצאים מהיער וחוזרים לרכב דרך ירידה על שביל רחב.

מעברים את העליה עם אבן-שוק

מכיוון שמאוחר והשבת בפתח מאלתרים סנדביצ'ים תוך כדי הנסיעה. מגיעים ל    Invercargill  מצטיידים בסופר ומחליטים, בלית ברירה, להישאר בפארק שבדרך לחוף Oreti סמכנו על הפירסום של האתר ולא ממש בדקנו אז נסענו ישירות אליו והתאכזבנו מאוד: 2 נדנדות מהוות את גן המשחקים שחוץ ממנו אין שום תעסוקה – האתר רק בדרך אל החוף שעדיין רחוק. בדקנו עוד אתר בתוך העיר אך שם עוד היה פחות ורצו פי שתים במחיר.

למרות הכול, השבת עברה ברוגע יחסי ובנעימים. המטבח הנוח איפשר התארגנות זריזה וחדות האוזן של מאיר הובילה אותנו לאתר מירוץ מכוניות ואופנועים ממש מאחורי האתר, מה שסיפק מעט עניין ותעסוקה. הילדים ואנחנו התפעלנו מ"הבתים" שמאכלסים את האתר – אנשים שמעונם הקבוע הוא קרוואן מאובזר שפעמים רבות גם מורחב ע"י תוספות בנויות. עוד קצת משחקים בקרוואן גלידה טעימה (ותודה שוב למפעל קדבורי על המידע אודות גלידה כשרה מתוצרתם) וסרט קצר במוצ"ש.