הרוח נושבת קרירה

יום ראשון  6.5.12

מאיר מתחיל את היום בריצה, כשחוזר אנו מדברים בסקייפ עם הסבים והסבתות, אוכלים ארוחת בוקר וגומרים להתארגן. נוסעים לעיר ועוצרים בחנות בזאר לחפוש נוסף אחר בגד-ים לזהר. זה לא נמצא אך לא יוצאים בידיים ריקות: לאק לאחת, מדבקות לשניה וחרבות לבנים. ממשיכים אל פארק Pukekura שם עושים סיבוב רגלי קצר, חולפים עפ"נ במת מופעים גדולה – וזוכים להופעת אומני הבית ומגיעים לגן החיות.

גן חיות, בכניסה חופשית, הכולל כלובים גדולים ומרווחים לקופים שונים, ציפורים וחיות חווה. כל הכלובים סובבים מדשאה ענקית שבליבה גן משחקים יפה. כולנו נהנים מהחיות, המתקנים והשמש. בדרך חזרה מתגלגלים במורד גבעת הדשא ושבים לאוטו. 

לאחר ארוחת צהריים קלה יוצאים אל הדרך כשהיעד הבא הוא פארק Tongariro אליו הנסיעה עוד ארוכה... לאחר כ20 דק' נסיעה מגיעים למוזיאון הצעצועים בעיר Ingelwood. ינאי כבר נרדם אז מאיר הולך עם השאר. כשיחזרו יספרו שזה היה פעם מפעל גדול לצעצועים שנוצקו מפליז. בתצוגה רואים מכוניות שיוצרו במפעל החל מ 1930. לאחר חצי ש' המוזיאון נסגר אך בינתיים החברה כבר מיצוהו. 

המשך הדרך לאורך כביש 43 המכונה The forgotten world יפה מאוד, כביש צר ומתפתל המתחיל במישור שליד הים אך מהר מאוד נכנס לאזור גבעתי. כל הדרך מלווה אותנו מסילת הרכבת שנעלמת במנהרות כל פעם שאנו מטפסים על גבעה. פרות ובעיקר כבשים מנקדות את הנוף ובתים ומכוניות כמעט ואין. 

בדרך אנו מתבקשים ע"י כמה אנשים פתאום לעצור – מסתבר שחוואי שעבר בכביש עם 3 עגלים בעגלה נגררת  לקח את הסיבוב מהר מדי, עגלה התפרקה והעגלים מסתובבים בכביש, לכן נעצרנו. העגלים מוזזים הצידה ואנו ממשיכים בנסיעה. לקראת חשיכה אנו מחליטים על עצירת לילה בצד הדרך בכניסה לעיירה Whangamomona, בדרך ראינו את הירח של אמצע החודש זורח במלוא תפארתו, העם הכין כרזה יפה וצבעונית ובארוחת ערב ציינו יום הולדת חודשיים לטיולנו וקינחנו בחגיגיות עם עוגת שמרים משובחת.

יום שני

היום ממשכים בכביש באותו אזור (העולם הנשכח) שיוביל אותנו לבסוף לפארק Tongariro, בדרך אנו עוברים במנהרה ישנה, Moki Tunnel, שלא גדולה בהרבה מהקראוון שלנו, 

אח"כ אנו סוטים טיפה מהדרך לכיוון מפל Mt Damper Falls, ההליכה למפלים יפה מאד והמפל פתאום מופיע במקום בלתי צפוי בכלל, מסתבר שזהוא המפל השני בגובהו באי הצפוני – 75 מטר גובה, 

חוזרים לקראוון וממשכים בדרך המפותלת עד שלאחר כשעה וחצי מגיעים לעיר גדולה (חזרנו לציוילזציה) שם אנו נחים קצת בגן משחקים ואוכלים ארוחת בריאות (קציצות נפלאות שאפרת מכינה העשויות מסוגי קטניות שונות) אח"כ הילדים עוברים לשחק בחצר ביה"ס שם גן המשחקים הרבה יותר יפה וגדול ואנו קונים קצת בסופר וממלאים דלק. ממשיכים בנסיעה לכיוון הפארק, איך שנכנסנו לאזור הבנו שיהיה קשה למצוא מקום לינה הכל מסומן בשלטים האוסרים קמפינג, כמעט התאישנו אך החלטנו לנסות את מזלנו בצד שני של הכביש ולמרבה ההפתעה אחרי כק"מ אחד יש רחבה גדולה בצד הכביש ושם אנו מעבירים את הלילה, פיצה (מעשה ידי אנוש) וחביתה ולמיטה.

יום שלישי

חוזרים ללשכת מידע לקבל מידע על מסלולים ועל מז"א הצפוי באזור. מסתבר שהימים היפים שהתרגלנו אליהם עומדים להשתנות והחל משעות הצהרים צפוי גשם, אנו מחליטים לצאת למסלול המעגלי למפל טראנקי עם אפשרות להמשיך משם לאגם טאמה. ההליכה למפל יפה ונינוחה השביל באזור זה מסודר מאד טוב (אפילו המדרגות לא גדולות מדי לשמחת ינאי). לאחר קצת יותר משעה אנו מגיעים למפל הנשפך מצוק בזלת.

מכיוון שמז"א נראה סביר בינתיים אנו מחליטים להמשיך לאגם, הדרך לאגם מאד יפה ויחודית הכל – מעין רמה מדברית צחיחה עם צמחיה אלפינית, אין שום עץ ושום שיח רק טחבים ושיחים קטנטנים כמו כן כל הדרך על שפך של בזלת מה שכנראה גם מוסיף לדילול בצמחיה. שונה מאוד מכל מה שהכרנו עד כה בניו זילנד! 

לאחר שעה וחצי אנו מגיעים לאגם הנמצא בתחתית של לוע של הר געש מאד ישן ולכן המכתש הוא לא לגמרי עגול אבל עדין מאד יפה, בדרך הילדים מקבלים הסבר על מבנה הר געש כדלקמן: להר געש יש לוע משם מוביל צינור אל בטן כדור הארץ ומדי פעם הלבה שנמצאת בבטן כדור הארץ מתפרצת החוצה דרך הלוע – למעשה זה כמו גוף האדם מדי פעם שלא מרגשים טוב ומקיאים האוכל מהבטן עולה בצינור לכיוון הלוע ואז יוצא החוצה. וכשמדי פעם אנו עוברים באזור של נביעה גופריתית מסריחה אנוש ממשיך באותה נימה ומסביר שעכשיו הר הגעש פשוט עשה גרפס...

תופסים מחסה מהרוחות

בדרך חזרה

  

אנו מתארגנים לארוחת צהרים על שפת המכתש אבל אוכלים אותה בחפזון רב מכיוון שהתחילו רוחות מאוד חזקות המעיפות חול. מתחילים לצעוד חזרה והרוח מאד חזקה ונהיה די קר מה שמוסיף עוד קושי על ההליכה (שלמעשה היא במגמת ירידה) למזלנו הטוב הגשם חיכה עד הלילה ולא הפריע לנו. חוזרים לחניה שהשארנו את הקראוון מתארגנים לשוקו חם וחוזרים לחניון שלנו מהלילה הקודם, הרוח נושבת חזק מאד וגם התחיל לרדת קצת גשם כך שמרק חם וקוסקוס מתקבלים בברכה ע"י העם.

יום רביעי

הגשם והרוח החזקה מאד פסקו רק לפנות בוקר (בדיוק לפי התחזית) ולכן לא מהרנו לזוז בבוקר, עמלנו על ארוחת בוקר שכוללת מלבד הקורןפלקס הקבוע גם דיסת סולת חמה ומזינה וכך יצאנו לנו בנחת חזרה לכיוון פארק Tongariro, דיה ישר שמה לב שההר Ruapehu הגדול שאתמול היה כמעט ללא שלג התמלא שלג טרי במהלך הלילה הסוער, 

כשהגענו לחניון בפארק כבר היה גשם קל אבל בלישכת מידע המליצו לנו אתמול על מסלול מעגלי לSilica Rapids ואמרו לנו שחלק מהמסלול עובר בתוך היער כך שלמעשה נהיה מוגנים מרוחות וגשם – מתארגנים על מעילי גשם (יש לציין שזו הפעם הראשונה שלבשנו אותם בטיול – כל הכבוד למז"א עד כה!) ויוצאים לדרך, בהתחלה חשופים על הכביש והגשם קצת מציק למרות שהילדים מפתיעים ודווקא די מרוצים מהחוויה, אבל אחרי 5 דקות נכנסנו ליער ושם הגשם כמעט ולא מורגש, 

הדרך עברה מספר נחלים שהיו בצבעים שונים, למעשה צבע המים היה זהה בכולם (שקוף כמובן) אבל הסלעים והאבנים שהיו מתחת למים היו בצבעים שונים כתוצאה מכימקלים שנפלטו מהר הגעש ושקעו בתחתית הנחל בעת זרימה חלשה. ירוק – מנחושת, לבן\קרם – אלומניום וצורן (או משהוא דומה לזה) כמו כן חלק מהאבנים והסלעים שהיו מחוץ לנחל היו בצבע אדום כתוצאה מהתחמצונת הברזל אשר באבן הגעשית.

 לאחר זמן מה אנו מבחינים בקבוצה היורדת בסנפלינג מצלע ההר על ערוץ הנחל, החבורה מקבלת קריאות עידוד מילדנו. כעבור כשעה וחצי מגיעים לאשדים, שם יש תצפית יפה ואכן המים בצבעים מיוחדים, בנתיים הגשם פסק לגמרי ואפילו השמש התחילה לבצבץ וכולנו פשטנו את מעילי הגשם. 

הדרך חזרה קצרה יותר אבל מגיעה רק לנקודה במעלה הכביש, שם אנו יורדים ברגל כ2 ק"מ עד לחניון – לתדהמתנו אף אחד מ3 הרכבים שעברו אותנו לא נתן לנו טרמפ (אולי חששו מהגדוד), אוכלים צהרים (כולל תירס וטונה) בקראוון ועולים בנסיעה לאתר הסקי שנמצא במעלה ההר (מאיר מאוד רצה שכולנו נראה איך נראה כפר סקי...) שם רואים את אתר הסקי (נראה בערך כמו החרמון – אבל זה מה יש).

לאחר תצפית קצרה יוצאים לכיוון Turangi שם אמורים להיות מרחצאות חמים, לאחר נסיעה של כחצי שעה (עם נסיון נואש למלא מים באתר קמפינג של ה DOC בדרך) אנו מגיעים למרחצאות שכבר מרחוק רואים את ענני האדים העולים מהאזור, מהר מאד אנו מבינים שזה משהוא כמו חמת גדר רק פשוט יותר, מבירור נוסף מסתבר שיש שם בריכת שחיה רגילה פתוחה אך עם מים חמים. קר מאוד בחוץ ואנו בעיקר בנינו על מקלחת טובה וחמה, המקום נפסל על הסף לאחר שהבנו שהמקלחות רק עם מים קרים, מכיוון שהעם די מאוכזב והשעה עדיין מוקדמת מספיק אנו יוצאים (לאחר מילוי מים) לכיוון Taupo שם ביררנו מראש שיש בריכת שחיה העונה על צרכינו. שעה נסיעה ואנו מגיעים לבריכה. התארגנות מהירה (הבריכה פתוחה עד 21:00 וכבר היה אחרי 18:00) ונכנסים, מיד מרגישים שהמים כאן הרבה יותר חמים מהבריכות שהינו בהם בעבר ואנו גם מגלים שיש התחברות לבריכה בחוץ, שוחים החוצה והמים שם יותר חמים אבל על הראש יורד גשם, הבנות גילו מתקן טרזן בחוץ והן קופצות ממנו למים כל הזמן והבנים גם נהנים מהמכשיר שמדי חצי שעה לערך מוציא בועות סבון על כל הבריכה (המצלמה נשארה בקראוון לכן שוב אין תמונות מהבריכה), לקראת יציאה אפרת יוצאת בכדי להכין ארוחת ערב ואני והילדים יוצאים ב21:00 אוכלים ארוחת ל"ג בעומר הכוללת תפו"א בנייר כסף בתנור וכך במקום מדורת ל"ג בעומר חגגנו בשחיה ליילית מגניבה בגשם. (רובנו סיכמנו שזאת דרך לא רעה ואולי אפילו עדיפה על מדורה).

אנו לא סגורים היכן לישון הלילה אבל לא רוצים לישון בחניה של הבריכה מחשש שיגרשו אותנו (זה ממש בין הבתים) באמצע הלילה ולכן אנו מתחילים לצאת קצת מהעיר ומגלים מקום הורדת סירות לאגם עם שירותים, נקודת ריקון / מילוי מים dump site ועם עוד קראוון שעצר שם, לאחר סריקה קצרה אנו לא רואים שום שלט האוסר על לינה במקום ולכן מחליטים להשאר שם.

יום חמישי - ל"ג בעומר

לאחר קימה מאוחרת (שוב לילה עם גשם) אנוש חוזר מהשירותים ומודיע שאסור לישון כאן "יש שלט עם קראוון וקו עליו" אנו מאושרים שלא גרשו אותנו הלילה! אפילו שמישהוא הניח מתחת למגב עלון היכן מותר לחנות בעיר?!? הילדים יוצאים לצפות כיצד מורידים סירות לאגם ואנו מחליטים להגיע ללשכת המידע בכדי לבדוק על פעלויות במקום סגור עקב מזג האויר. בלישכת המידע מעמיסים עלינו כל טוב מניירת המקום עם מגוון עצום של פעילויות מכל הסוגים. מזג האויר מעט מתבהר, הרוח נרגעת ואנו מחליטים לנסות כמה אתרי טבע עם מעט מאוד הליכה כך שתמיד אפשר יהיה לשנות תוכניות... תחילה נוסעים לAratiatia Rapids פעם אשדים הזורמים באופן טבעי וקבוע, אך לאחר שנחסמו המים ע"י סכר (אחד מיני רבים הכלולים במפעל חשמל אזורי) הזרימה הופסקה. בכדי שהנחל לא יגווע לחלוטין, הסכר נפתח 3 פעמים ביום בשעות קבועות. מגיעים כמה דקות לפני מופע פתיחת הסכר, רצים לנקודת תצפית מול הסכר ממש מעל הנחל. הנחל כמעט יבש (במושגים ניו זילנדים. אנו מסכמים ביננו שגם במצבו הנוכחי הוא היה עוזר לא רע למדינתנו...) 

הסכר סגור

הנחל זורם חלושות

מדי פעם נשמע צפצוף המתריע על פתיחת הסכר ופתאום – וואוו השערים נפתחים, המים זורמים במלוא הכוח ואט אט רואים כיצד בריכות הנחל מתמלאות לפי הסדר, בזו אחר זו, ושוטפות את הנחל. מדהים לראות את התהליך של הנחל העולה ושוטף בעוצמה אדירה! לראשונה הילדים רואים ומבינים את הכוח והעוצמה האדירה של המים ונזכרים בפעם שטיילנו במדבר יהודה ולא הורשינו להיכנס לטייל בנחל עוג מחשש לשיטפונות. השיטפון האדיר הזה היווה הסבר מעולה. עומדים נפעמים מעל הנחל וממשיכים להיסתכל איך כל הבריכות לאורכו מתמלאות עד שהסכר נסגר ואז מתחילים לראות בהדרגה את התהליך ההפוך – הבריכות, מהעליונה ומטה, מתרוקנות ונרגעות. 

הסכר נפתח

חוזרים לרכב וממשיכים בנסיעה למפלי הוקה. המפלים עצמם לא מדהימים בגובהם אך כמות המים בהם פשוט אדירה ולכן מכונים מפלי הניאגרה הניו זילנדים, 40 קוב בשניה (מאיר ממחיש לעם את כמות המים בהסבר שזה יותר מים בשניה אחת מכל המים שאנו משתמשים בבית ולחצר בחודש שלם בקיץ!) ממשיכים בטיילת הנחמדה שלאורך הנחל וצופים על המפלים מזויות שונות. רואים סירת ג'ט מהירה המתקרבת למפל וגם סירה רגילה המתקרבת הרבה פחות (מזל שראינו אותה, חשבנו אולי לשוט איתה ממש כמו בניאגרה עד לנתז המים וכך נחסכה מאיתנו האכזבה). לאורך הטיילת ינאי מרוצה מאוד כשהוא מסיע את טרקטוריו.

חזרה בחניה, ארוחת צהריים עם הברווזים הקבועים שמחכים לשאריות, או חוטפים בעצמם מהיד של ינאי ואז גם חוטפים ממנת ידו וחרבו של האביר אנוש שבא ישר להגנתו...

סמוך למפלים ישנו מרכז לדבש בו אנו צופים בכל תהליך הכנת הדבש כולל כוורת אמיתית בעלת דפנות זכוכית כך שניתן לראות את הדבורים בפעולה. מאיר מסביר לעם,ואנוש היחידי שמקשיב באדיקות, על כל התהליך ואפילו מתעד חפצים שונים לכבוד רמי. צופים בסרטון קצר, צובעים ונהנים. 

כשיוצאים מגלים שהאקשן האמיתי בחוץ – פארק חבלים בו ישנה קבוצה קטנה של אנשים העושים כל מיני פעלולי קרקס כמו הליכה על חבל וקפיצה לנדנה כשהכול בגובה רב. כולנו צופים בהשתאות וזהר מחליטה שהיא רוצה גם! בירור קצר מגלה שהבנות ואולי אפילו אנוש רשאים להשתתף אך המקום עומד להיסגר כך שמחליטים שכנראה נחזור לפה מחר. כמה טלפונים באוטו לאטרקציות נוספות במקום מגלות שמכיוון שכבר לא העונה, הן פתוחות רק בשבת וראשון. מחליטים על אטרקציה מסויימת ליום א' ונראה מה יהיה מחר.

חזרה לעיר למקום חניית לילה לקרוואנים בשירות עצמי מלא (כלומר עם שירותים) אותו גילינו בדף שקיבלנו, זאת עיר מאוד חברותית לקרוואנים וישנם כמה מקומות בעיר המיועדים ממש לשם כך. חנינו ממש בלב העיר, על שפת האגם, בשעה די מוקדמת (וטוב שכך כי המקום התמלא) ינאי נרדם, מאיר שמח להישאר איתו בקרוואן בעוד אני והשאר הולכים לשיטוט עירוני ובודקים חנויות שונות למזכרות ואולי גם בגד ים, חזרנו לקרוואן, אספנו את מאיר וינאי ויצאנו לראשונה(!) לבילוי ליילי. בספריה. הנמצאת ממש מעבר לגן המשחקים. הספריה היום נסגרת רק ב 20:30 מה שמשאיר הרבה זמן לספרים, משחקים, אימיילים (כולל בעיקר מזל טוב לאראל לבר המצוה) וסרטים בעברית דרך האינטרנט. כולם מרוצים מאוד. כשהספריה נסגרת חוזרים לקרוואן דרך הפארק הקטן המואר בשלל אורות לכבוד פסטיבל erupt המתחיל הערב – אם הבנו נכון זהו ראש השנה המאורי של האזור.

ארוחת ערב מתעקבת למרות שעזבתי את הספריה מוקדם לשם הכנתה – הגז נגמר. נסיעה זריזה לתחנת דלק להחלפת הבלון לפני שהכול נסגר, חזרה לחניה, המשך הכנה וארוחת לילה מאוחרת (ינאי אפילו טועם ואוכל כדור פלאפל וחצי!) את ההופעה בחוץ ממשיכים לשמוע בערך עד חצות...

יום שישי

מתעוררים לרוחות עזות, נוסעים למלא מים (באותו מקום בו ישנו אתמול) והילדים שוב נהנים מתצפית על הסירות היורדות לאגם. זהר מאוכזבת מכייון שהסברנו שברוחות כאלו לא נראה לנו מתאים להלך על קורות באויר, ואנו במקביל גם קצת מאוכזבים מהתנהגותה בימים האחרונים – כך שאולי הכול לטובה. למרות מזג האויר מתחילים ללכת בפארק הגיאוטרמי של טאופו (פארק ירוק רחב ידיים בלב העיר) ומקווים שנצליח להינות מזרימת מים חמה במקום. לאחר כעשר דק' הליכה רואים מרחוק את האדים העולים מן האדמה ואכן מגיעים לנקודת חיבור של נהר ווייקאטו (הארוך ביותר בנ"ז 340 ק"מ מהאגם לים) עם נחלון קטן עם מים חמים, מאוד. העם ישר מתארגן וכל אחד מוצא לעצמו את הנקודה המתאימה לו בשילוב של המים החמים והקרים – מאיר מגיע ממש למפלי המים החמים (אני כרגע מסתפקת בשכשוך רגליים ותיעוד).

לאחר הרחצה עוברים לחלק אחר בפארק עם מתקנים ואומגה – הארוכה ביותר שלנו עד כה.

חזרה לרכב, סיבוב אתרי קרוואנים לקראת שבת ובחירה סופית באתר שעל פניו נראה הכי יוקרתי Debretts Spa Resort  אך הפתיע בגדול כששאלתי לתומי אם תיתכן הנחה ל2 לילות ונעניתי שהנחה אין! אבל אפשר לעשות את זה 2 לילות במחיר של 1. (כך יצא ששילמנו 145$ ל2 לילות, כולל כניסה למעיינות החמים השווים, במקום 90$ ללילה 1 כמו שרצו בשאר המקומות – עיר יקרה).

אתר קרוואנים נמדד אצלינו עפ"י כמה קריטריונים. בראש ובראשונה בתעסוקה לילדים כלומר, איזו אטרקציה הוא כולל: גן משחקים, טרמפולינה, ג'קוזי, אפילו קירבה לבתי"ס נחשבת כי בהם בד"כ יש גני משחקים שווים. אח"כ ניקיון המלתחות, עד כמה המים חמים ובעיקר טיב הזרם. ובסופו של דבר, איכות המתקנים המכינים – כלומר מטבח ומכונות הכביסה. נשמע אולי זניח אך חשוב ביותר לטיקטוק הכנות השבת ומשפיע ישירות על מצב הרוח של המבוגרים בעת כניסת השבת. ובכן, לאחר סקירה ארוכה זאת אנו גאים להכריז על אתר הקרוואנים בטאופו כמוביל, עד כה, במתקני ההכנה הנוחים ביותר ומצוחצחים, על מלתחות מבריקות בנקיונן ומצוינות בזרימתן. גן המשחקים מעניין וייחודי אך גם מעט דל אך כל זה די זניח בהתחשב במרחצאות החמים השייכים למתחם ובהחלט עונים על כל דרישותינו.

שבת

כמו שניתן להבין, בילינו בנעימים במרחצאות החמים – אך מכיוון שהשהייה של 2 לילות באתר הקרוואנים מקנה לנו כניסה למרחצאות ל3 ימים, אנו נשוב אליהם גם מחר בערב, נצלם ונרחיב בבלוג רק אז.

חוץ משחיה, בבוקר כולנו נמרחנו במיטות, העם יצא לשחק בגן המשחקים הצמוד לקרוואן ואפילו התחבר עם ילדים קיווים (שחלקם פשוט נכנסו אלינו לתוך הקרוואן ללא שום התראה עוד לפני שמישהו מהילדים שלנו התחבר עמם...). וכולנו צ'ופרנו בשתיה חמה על הבוקר תודות למיחם מים רותחים במטבח (כבר שיבחנו את המטבח?). בין לבין טבילות חמות אכלנו ארוחת צהריים משובחת שכללה קציצות טונה, אטריות עם ירקות מוקפצים, פשטידת בצל וכמובן חלות ועוגת שמרים שכבר הפכה למסורת (וואי, וואי, איזו מפלה תהיה כשנעבור למזרח). הוצאנו שבת מעט באיחור רק לאחר ששבנו מהבריכה.