חלון לים השקט

יום ראשון 21.4.12

מתחילים שבוע גדוש נסיעות. הזמנו מקום במעבורת שתעביר אותנו על טפינו ומשאיתנו אל האי הצפוני ליום ב' הבא והדרך לשם עדיין רחוקה. היום החלטנו להתקדם כמה שנספיק לעבר סלעי הפנקייק עם עצירות מעטות בדרך.

לאחר שיחות סקייפ מוצלחות עם הסבתות ועידכונים לאחר זמן די רב, שוקו / קפה ועוגה משבת לארוחת בוקר (קורנפלקס נגמר נצטייד בהמשך), ריקון /מילוי מים באתר הקרוואנים ויוצאים לדרך. הנסיעה עוברת בנעימים, עולים ויורדים בהרים, מתקרבים אל עבר הים אך יער הגשם שליווה אותנו בימים האחרונים אינו עוזב אותנו אלא מגיע איתנו ממש עד לקו המים. נוסעים ונוסעים, הבנים רחוק מאחור ישנים היטב והבנות מצליחות להעסיק עצמן לא רע עם קלפים חוברות ומוזיקה. לאחר כ 3 ש' עצירה בעיירה Hokitika. תכננו להיכנס לכמה סדנאות לניפוח זכוכית ותכשיטנות – המקום ידוע בזכות אומנות באבן הירקן אך מכיוון שהיום יום א' מסתבר שרוב הסדנאות ובתי המלאכה אינם פעילים ואנו פוגשים בעיירה מנומנמת, או כמו שכתוב במדריך שלנו : ממש עיירת רפאים שימי הזהר שלה כעיירת נמל בתקופת בהלת הזהב נעלמו וצבע הזהב פחות מבוקש בה בתקופתנו אך היום גם הצבע הירוק של אבני הירקן  - יצא לחופש! מה שכן, העיירה התברכה בגן משחקים מקסים, שדווקא די פעיל ביום זה בשבוע, והילדים נהנים מחילוץ העצמות. ארוחת קורנפלקס בשעת צהריים וממשיכים. 

 

תחנה הבאה Shuntytown, לאחר כחצי ש' נוספת של נסיעה מגיעים לשיחזור עיירת כורי זהב. הגענו למקום בדיוק שעה לפני סגירתו אך בשל דלות הפעילות היום ולמרות המחיר המוגזם לכ"כ זמן פעילות, החלטנו להיכנס לאתר המשוחזר. רכבת הקיטור חיכתה לנו לנסיעה אחרונה להיום. עלינו בשמחה ונסענו בין ענני העשן שפיזרה. 

ינאי שהתחיל מהופנט מהקטר נהיה פחות מרוצה עם הישמע השריקות הרמות. סיבוב קצר בעיירה מגלה כי רוב המבנים כבר סגורים אך בין הבתים מצאנו חצר קטנה – חצר בית הספר, שם גילינו משחקי חצר שונים.  ערכנו תחרות סוסים, הבנות ניסו כוחן בהליכה על קוביות ואנוש חצה את הכביש לבית הכלא המקומי, ינאי עדיין עסוק: מאכיל סוס אחד ומשכיב סוס אחר למנוחה...

חזרה לכניסה דרך מוסך הקטרים (ינאי כבר לגמרי משוכנע שאנחנו בעיר הקטרים הגדולה של טומס הקטר), נסיון קצר באומגה ומכריזים שהמקום נסגר. כולנו מאוכזבים מההספק המועט במקום וחולקים הרגשה זו גם עם הקופאית, הרי היא ידעה שהרוב כבר לא פעל כשנכנסנו, ביחד איתה הוחלט שמחר בבוקר נוכל להיכנס ללא תשלום להשלמת הפעילות. נוסעים לעיר הקרובה Greymouth  ומוצאים מקום נחמד לשינה: בקצה רחוב המוביל לים, צמוד למסלול אופניים ממש בחוף. ירידה לים למשחקי חול, ארוחת ערב, מעט צפיה בדי.וי.די והולכים לישון בידיעה שרעש הגלים מרדים אותנו מצויין.

יום שני

השקמה מוקדמת והבחנה של מאיר שלא שמענו בכלל את הים בלילה וכבר לפני 9:00 אנחנו חזרה בShuntytown. זה לא באמת שיש המון מה לעשות בעיירה אך ישנם כמה דברים שמאוד רצינו לעשות ואותם נשלים היום. דיה מזדרזת אל ה"סלון" שם היא מודדת ומחליפה כמה תלבושות של "פעם" (אך מסתפקת בתמונה רגילה כי הוריה מתקמצנים על 25$ עבור תמונת רטרו מאת הצלם המקומי).

אנוש חוזר לבית הכלא ומגלה שם אסיר חולה ששוכב בתאו עם שק מטבעות, זהר וינאי חוזרים לבית הספר: זהר מצהירה שהיא באה רק להפסקה וינאי חוזר לסוסיו שהתעוררו משנת הלילה.

כולנו הולכים לצפות בסרט מתח המתאר את תקופת הזהב באזור נידח זה של החוף המערבי ובין לבין ינאי מתעקש, בעצםם כבר מהרגע שהתעורר, שנלך ל"סירה הקטנה" ולמרות כל נסיונותינו אין לאף אחד מושג על מה הוא מדבר. ממשיכים בשיטוט בעיירה. אני חוזרת עם הבנות לאומגה ושולחת את מאיר לצד השני לכבאית הקטנה ולחיפוש אחר ה"סירה" עם הבנים. כולנו נפגשים לסיבוב אחרון בהחלט במתקני השעשועים וינאי ומאיר חוזרים מרוצים – הם מצאו את הסירה! חדרון קטנטן עם הגה, חבל ותותח – הילד לא השתגע.

ה-סירה

ממשיכים בדרכנו צפונה. הכביש מתפתל, מתקרב לחוף ומתרחק לסירוגין. כשנוסעים לאורך החוף מתגלה מראה מרהיב של האוקיינוס עם סלעים ענקיים הטמונים בקרבת החוף. פחות משעה נסיעה ואנו בסלעי הפנקייק.  הליכה במסלול הטבעתי הקצר בין הסלעים וה blow holes. סלעי הפנקייק נקראות כך משום הרבדים הדקים של סלע העמוסים זה על גבי זה כמו ערימת פנקייק.וה blow holes הם חורים בסלע בהם הים אמור לחדור עם כל עוצמת גליו.

התוספת המתוקה מעל הפנקייק

השכמנו קום, בילינו בפעילות אחרת כשאנו ממתינים לשעת שיא הגאות, השעה המומלצת ביותר להגיע לחזות בטבע במלוא הדרו, סלעי הפנקייק וה"חורים" מוכנים ומזומנים אך מאיר חד ההבחנה אכן צדק לצערינו והים פשוט אינו משתף פעולה – הים חלק ורגוע בלי גל אחד לחדור בין הסלעים לרפואה! הסלעים יפים אך בהחלט התאכזבנו.

להמתיק את ההאכזבה אכלנו ארוחת צהרים מעולה (לחמניות עם קציצות עדשים וירקות – כמעט המבורגר) ו...פנקייק לקינוח כמובן!

בלישכת המידע הצמודה קיבלנו מידע אודות כמה מערות בסביבה. הראשונה כ 500מ' מהסלעים – זהר מחכה בחוץ ואנו חוקרים את המערה עד כמה שאפשר ומפתיעים אותה כשאנו שבים לאחר כמה דק' בלבד.

לפרוטוקול

מערה שניה – מאיר, דיה, זהר ואנוש הולכים לחקור, כעבור דקה זהר חוזרת אלי לקרוואן (ינאי הספיק להירדם..) וכעבור דקותיים השאר גמרו לחקור את ה"לא ממש מערה" וחוזרים. ממשיכים בנסיעה ומגיעים ממש לפני שקיעה אל מושבת כלבי הים במפרץ Tauranga למרות ההבטחה שקיבלנו בלישכת המידע שזוהי מושבת קבע של אמהות וגורים שכעת בגיל 4 ח' מבלים כאן בזמן לימודי השחיה והצייד, יש יותר ציפורי Weka בחניון (שאפילו גונבות לזהר כפכף ממדרגת הקרוואן) מאשר כלבי ים בין הסלעים בחוף.

תרים אחרי מקום לינה על שפת הים (או איזו מחצבה נטושה...) אך בלית ברירה לבסוף חונים ללילה סמוך לכביש האחורי לWestport. בסוף ארוחת ערב התיישבנו להצבעה עבור הפעילות של מחר: סיכמנו עם הילדים שנלך לפעילות "שווה מאוד" אחת בסביבה ונתנו להם אפשרות בחירה בין כמה דברים ביניהם שייט ב"ג'ט בואט" ושייט אבובים לתוך מערה – ברוב קולות (ולאכזבת אפרת ובעיקר זהר) נבחר השייט בסירה. ערב תוסס, מדי, מצד הילדים שהשתוללו מאוד, חותם את היום.

יום שלישי

שוב משקימים קום, ריקון / מילוי זריז בחניית הסופר וב 9:35, אפילו קצת מוקדם מהנקבע, מתייצבים בחברת השייט. קצת משחקים עם הכלבים המקומיים, צפיה בטילוף הסוסים ונקראים להצטיידות לשייט. כולנו, כולל ינאי, מקבלים מעיל ומכנסי גשם שגדולים עלינו בכמה מידות, כובע פליז הדוק ומשקפי שמש.

דיה אנוש וינאי מוכנים לקרב

נסיעה קצרצרה ועולים על הסירה. רוב התיירים שטים בג'ט בואט על נהר השוטאובר הנקיקי בקווינסטאון אך שם זה נראה לנו יותר מדי בשבילנו וכעת אנו החלטנו לנסות שייט מעט רגוע יותר בחלקו התחתון של הBuller Gorge , מה שהסתבר כמהלך מבריק מבחינתנו, בעיקר כי קיבלנו סירה שלמה לעצמנו. בנותינו המקסימות הן לא האמיצות ביותר בעולם ובנינו היקרים די צעירים לעומת אמיצותם. בחצי הראשון של השייט עלינו ברוגע יחסי במעלה הנהר תוך כדי הסברים על עומקו המשתנה בפתאומיות בזמן גשמים. כיום, לאחר תקופה יבשה, רובו בעומק מטר 1 בלבד אך המדריך הסביר שהוא כבר ראה את הנהר (במקומות ותקופות שונות) מתרומם ב 3מ' תוך חצי שעה וציין כמה פעמים בהם הנהר אף העמיק לגובה של 12מ' ויותר ולרוחב של 6 ק"מ – אפילו הגיע מעל הכביש הנוסע על המצוק לצידו. בסוף הדרך מתמקמים היטב בסירה כשמאיר ואני חיצוניים והילדים בשורה ביננו וחוזרים במורד הנהר בשצף קצף, בספיד אדיר (100 קמ"ש), צמוד מאוד לקירות לעיתים ותוך כדי סיבובים רטובים ביותר. החיוך לא יורד מכולנו (טוב, ינאי בכ"ז נהנה יותר מהחלק הראשון, אך לא התלונן) ואנו חוזרים רטובים ומאושרים אל משרדי החברה לתה חם והמשך נסיעה.

לאחר כשעה נסיעה מגיעים לחלק העליון של הBuller Gorge ואל הגשר התלוי הארוך ביותר בניו זילנד. לאחר חציית הגשר ברגל (די מפחיד – רואים את הנהר מתחת לרגליים)

יוצאים לטיול קצר לעבר מפלים. טיול של כשעה בתוך היער, כשהחלק האחרון ממש כייפי ויחסית לשבילים אליהם הורגלנו בניו זילנד, די בתולי, ממש הולכים בין העצים ולא רק על שביל אספלט או גישרוני עץ (למרות שגם כאלו היו פה במסלול הטבעתי הקצר). ולבסוף מגיעים אל הנהר בחלקו המאוד קניוני ומרשים. מפלון קטן אך גועש מחכה לנו בקצה אזור של סלעים אדמדמים. אנוש מוביל בקיפוציו בין הסלעים והשלוליות הרבות עד לשפת הנהר ובמעלה המפל אנו מגלים קבוצה השטה בקיאקים קטנים ומתלבטת אם לרדת במפל או לעקופו.

למרות זבובי החול הנוראיים אנו מחכים וצופים בהם עוקפים וממשיכים בזרם האדיר של הנהר ורצים חזרה לעבר הגשר במטרה לחזור דרך האומגה התלויה מעל הנהר. לאחר התלבטויות קשות ופחדים רבים ינאי היושב עלי ואח"כ אנוש על מאיר גולשים באומגה והבנות חוזרות ברגל על הגשר. ינאי עדיין טוען שהוא לא באמת עשה באומגה כי הוא ישב עלי בהוראת הצוות המפעיל. היה כיף.

המשך נסיעה, הצטיידות קצרה בסופרמרקט הקטן ב Murchison עוד קצת נסיעה ועצירה ללילה ע"י הכביש. השבוע התחלנו מנהג חדש: אחד הילדים בוחר תפריט לארוחת ערב ואז עוזר לי בהכנתה. ראשונה היתה זהר שבחרה בבורקס גבינה שהוסבו לפיצוניות מעולות. הערב הגיע תורו של אנוש שקילף ורידד ופיזר וכולנו סעדנו ליבנו בסעודת אבירים שכללה פיצה, פירה וגרגירי תירס. לילה טוב.

זהר הפיצוניות והמארוך המאולתר

 יום רביעי

השכמה מוקדמת ונסיעה ל DOC לקבלת מידע על מסלולים בסביבת אגמי נלסון. לישכת המידע פה ומושקעת עם הסברים ותמונות אודות האזור, צומח ובע"ח (כולל הסבר מפורט על זבוב החול חביבנו). לאחר לבטים אחדים החלטנו לנסות את כוחנו ולטפס את כל הדרך לפיסגת הר רוברט, להמשיך על ההר עד לביקתה האלפינית ומשם לרדת במסלול מעגלי בחזרה. תחילת המסלול בעליה בסגנון "שביל הנחש" שלוקחת לנו כשעתיים די מתישות וארוכות. היום יום הזיכרון ובתיזמון כמעט מושלם ודי מצמרר בשעה 11:30, בעודנו מטפסים, פתאום נשמעת צפירה עולה ויורדת – אנו נעצרים ועומדים דקת דומיה (הצפירה כמובן לא נועדה לכך אלא להתריע למתנדבים על שריפה או תרגיל).

מטפסים

במהלך הטיפוס עוברים בין אזורים חשופים ויער לסירוגין, כשעולים עוד יותר נוטש היער לטובת צמחיה אלפינית – עשב שלג, כשסוף סוף מעפילים לפיסגת ההר אפשר לנשום ולהינות מהמראה המרשים (שבעצם ליווה אותנו כל הדרך רק היה קצת קשה לנשום וגם להתפעל...) וגם להינות מצ'ופר גבהים לגיבורים (שוקולד כמובן).

בפיסגה פגשנו שוב ביונתן שבידר את הילדים בליל הסדר והילדים ישר חזרו לשגע אותו, יונתן שיתף פעולה יפה והקשיב לכל סיפוריהם כל הדרך עד לביקתה שם ניסה ללמד אותנו "יניב" ושוחרר לרדת מההר בקצב שלו, בלעדינו. ההליכה על הרכס היתה יפה אך מקפיאה, נוף האגם נשקף מצד אחד והעמק העצום של נהר Buller מהצד השני – היה מעניין לראות מלמעלה את יציאתו הצנועה של  הנהר מהאגם לאחר שרק אתמול ראינו אותו זורם במלוא עוצמתו ואפילו שטנו בו. הליכה קצרה ונעימה (לנו שקט – יונתן עם הילדים) ומגיעים לראשונה במסעותינו לביקתת הרים שמהווה עבורנו מנוחה ומקום נפלא לארוחת צהריים אך לאחרים מקום לינה במהלך טרק ארוך. הבנים נהנו ממיטת הקומותיים הגדולה, טיפסו והופיעו, הבנות למדו לשחק יניב ואנחנו אירגנו ארוחת צהריים. 

מכאן הירידה היתה טיפה מפחידה – יורדים אומנם בשבילים מסודרים היטב אך בצלע ההר החשוף אל מול הנוף והגבהים. ינאי שהלך ברגל ממש עד לביקתה בעידוד ועזרת מאיר – כל הכבוד לשניהם! נכנס כעת למינשא ונירדם.

חוצים כמה דרדרות ונכנסים חזרה ליער. בדרך למטה לוקח מעט יותר זמן לחזור אל תוך היער (כנראה עניין של מפנים  צפון / דרום או משהו כזה), באיזשהו שלב ישנו שלט המסמן שהדרך לחניה היא במרחק חצי ש' – אנו מכוונים שעונים וללא מאמץ אכן מגיעים לחניה בזמן. בסיום המסלול נוסעים חזרה לשפת האגם אל גן המשחקים שראינו כבר בבוקר והמזח הקורץ שם פוגשים שוב ביונתן. הילדים מרוצים מהאיחוד יונתן וחבריו אולי מעט פחות אך הם משתפים פעולה למופת: אחד מקפיץ אבנים באגם עם אנוש, יונתן מפזז בין המתקנים עם הבנות ואנחנו מתפעלים הפעם מלמטה מהטיפוס וההליכה שעשינו היום (כבר ציינו כמה גאים היינו בעצמינו?!?) ובינתיים מכינים משקה חם לכולם. 

הר רוברט במלוא הדרו וגובהו

הילדים מגלים שחוץ מברווזים יש גם צלופחים רעבים באגם שכנראה משוכנעים שנאכיל אותם (אולי בנו עצמינו?) ופשוט עומדים זקופים במים לעברינו – מראה משעשע.

הצלופחים העומדים

נוסעים לריקון מילוי שיגרתי ומגלים שמילינו מים שאינם ראויים לשתיה, כך שכל העסק מתארך (פותחים את כל הברזים כדי להיתרוקן שוב ורק אז עוברים לנקודת מים לשתיה...) ונוסעים לחווה של משפחת שואו. למרות ההסברים המדוייקים של אד אנו בכ"ז טיפה מפספסים את הפניה לתוך החווה וכשצפצפת הרוורס שלנו מתחילה לפעול אנו מבחינים בשני אורות המתקרבים לעברינו בחשיכה – הילדים אנג'לה ואלן רצים לקראתנו ומכוונים אותנו פנימה עם פנסים. כולנו נכנסים פנימה לביתם העמוס עד מעל גדותיו (ואני עוד חשבתי שאני אוגרת) לתה חם ודפדוף באלבום תמונות המבקרים של המשפחה, וכן, מצאנו גם את תמונת משפחת שפירא שבעקבותה הגענו עד הלום (ד"ש דרך אגב הם זוכרים אתכם מצויין והתרגשו לישמוע שהחרבות שימשו אתכם במסעותיכם). אנוש מגלה במהרה את מצבור החרבות ומיד מזמין את אלן בן ה-11 לשחק עימו, ינאי מצטרף ובעקבותיו גם דיה וכך נעלמים הילדים לקומה העליונה, זהר מעט נבוכה אך נענית בחיוב (בליווי מאיר) להזמנת אנג'לה בת ה 13 ללכת לראות את הסוס – משימה לא פשוטה לחפש ברחבי החווה סוס שחור בלילה חשוך... לאחר זמן מה נפרדים לארוחת ערב מאוחרת ושינה.

יום חמישי - יום העצמאות

איך שמתעוררים אנוש מתלבש וישר רץ החוצה לחפש את אלן, הבנות מתארגנות בזריזות לא אופיינית ומצטרפות אליו בחוץ יחד עם ינאי ואנו נהנים מקפה טוב בשקט, כשנצא מהקרוואן נגלה את ילדינו היקרים יורים בחץ וקשת בהדרכתו של אד. את כל הבוקר אנו מעבירים בין שלל הפעילויות שאד, ניקי והילדים מספקים לנו (ממש מרגישים כמו במסלול יום העצמאות השיגרתי שלנו העובר בין תחנות שונות ביער).

כשכולנו כבר מומחים בקשתות ואפילו מצליחים לפוצץ בלון כמטרה, אנג'לה (היידי בת ההרים) מוציאה את Snowy התייש שנולד ביום מושלג וכולם עולים עליו לסיבוב קצר, אח"כ רותמים אליו עגלה והשמחה רבה כשהוא מושך את כולם ברחבי ומחוץ לחווה.

Pickles הסוס הקנאי יוצא גם הוא לסיבובים ואין מאושרת מזהר שחיכתה לרגע זה מאז שמעה אודותיו.

בין לבין ממשיכות קרבות החרבות בין אנוש לאלן, ינאי ואד. ינאי מאכיל ומלטף את השרקן והארנב , דיה לומדת לירות ברובה אויר ומתאגרת גם אותי בנסיון – אני מפתיעה אפילו את עצמי כשאני פוגעת בול במטרה על היריה הראשונה – ופורשת בשיא!

בוקר מקסים וגדוש (גם בהמוני זבובי חול המבשרים על הגשמים הקרבים לדברי כולם אך אותנו בעיקר מיאשים) ואנו מחליטים להיפרד ולהמשיך בדרכינו.

דגל ישראל אותו הכינו הבנות בהפוגה בין הפעילויות, באדיבות חיתולו של ינאי, לכבוד יום העצמאות החל היום מלווה אותנו ואת ינאי.

חג עצמאות שמח

חוזרים לאגם של אתמול לריקון / מילוי כולל מקלחות של מאיר ושלי, ארוחת צהריים ומנוחה וממשיכים בנסיעה לכיוון Picton – עדיין לא ברור עד לאן נגיע היום אך החלטנו לאור ריבוי הנסיעות והקילומטרז' שמאיר נוהג בכוחות עצמו, שנוותר על הסיבוב של Nelson וניסע ישירות לעבר המעבורת. נוסעים אך לא מוצאים מקום לחניית לילה, מנווטים לעבר חניון של DOC בסביבה ולאחר חיפושים רבים וכמה ק"מ טובים מוצאים את החניון  - דשא רחב ידיים באמצע שומקום. לאחר סרט ומשחקים מתיישבים לארוחת חג חגיגית "על האש" כמעט כמיטב המסורת – כל מיני ירקות בגריל ולקינוח גלידה (חלבית!)

הבנים מכינים עוגת בננות

יום שישי

שוב עשינו חושבים בלילה והחלטנו לוותר גם על העיירה Havelock. נוסעים אל Blenheim אל מוזיאון מורשת התעופה ומסמנים וי על ההוצאה המיותרת ביותר עד כה. תערוכת מטוסי הקרב מתקופת מלחמת העולם הראשונה אומנם מרשימה אך בזה זה מסתיים. אנו מצליח לגלות מעט עניין בכלי המשחית  אך כל השאר הולכים משועממים בין שאר המבקרים הקשישים.

הטובים והטובות לטייס

ממשיכים לתוך העיר ומגלים את האטרקציה האמיתית להיום – גן משחקים המעסיק את הילדים בזמן שאנו עורכים קניות בסופר. איסוף הילדים והמשך נסיעה קצרה לPicton  עיר המעבורת. לאחר דגימת מס' חניונים נבחר Waikawa bay holiday park המצוייד פחות או יותר באותם מתקנים כמו האחרים אך גובה מחיר מצחיק (36$ ללילה, פחות מחצי מקודמיו).

רוטינת יום שישי רגילה – הילדים במתקנים ובטרמפולינה, מאיר בטעינת מכשירי חשמל וכביסות ואני בבישולים לשבת. מקבלים את השבת עם עוגת שמרים חמה וטעימה באדיבות מאיר והילדים משבחים ואומרים שזה ממש כמו שנקים...

שבת

לפנות צהריים ממצים את הפעילות בחניון ויוצאים לסיבוב. מגלים שגן המשחקים השווה והסמוך אותו ראיתי כבר בדרך, פתוח לציבור למרות ששיך לבי"ס. הילדים מרוצים מאוד ואני מקנאה בבי"ס המדהים הזה! הכיתות ענקיות ועמוסות כל טוב משחקים, פינות יצירה וכו' (כל הכיתות מהצעירות ומעלה), החצר הענקית כוללת בריכת שחיה, מתקנים, ארגז חול, רכבת משחק לקטנים והמון מרחבים. ממשיכים לעבר המפרץ ממנו מציצים המון תרנים של סירות ורק הרוח המקפיאה מחזירה אותנו אל הקרוואן לארוחת צהריים מחממת – חמין מצויין וחלות תוצרת מאיר עם סלט וטחינה. אחה"צ העם מפתיע ומעסיק עצמו במתקני החניון ומאפשר לנו קריאה ולימוד לקראת המעבר לאי הצפוני. מוצ"ש – טוסטים, סרט ולמיטה.