פסגות מושלגות ואגמים תכולים

כרייסצ'רצ' – יום ששי 16.3.12

לאחר התארגנות בוקר (שהייתה כרגיל כמעט בצהריים) נסענו באוטובוס למרכז אנטרטיקה. בגלל המחיר המופקע וגם השעה המאוחרת קנינו כרטיס שלא כלל נסיעה ברכב שלג מחוץ למרכז + סרט בתלת מימד. הסתובבנו בין מיצגים שונים על האזור והאקלים באנטרטיקה, צפינו מעט בפינגווינים מזן הכחול הקטן המתגוררים במרכז אך הכיף הגדול היה בחדר בו מדמים סערה אנטרקטית. עוד לפני הסערה הוזמנו להיכנס והילדים היו מרוצים מהשלג המכסה את החדר. במינוס 8 מעלות הם טיפסו על אופנוע שלג (ינאי כמעט ולא ירד ממנו לשעה), התגלשו במיגלשת הקרח ונכנסו להתחמם באיגלו.

כשהתחילה ה"סערה" נשבו רוחות עזות ורועשות שישר הבריחו את ינאי, הטמפרטורה מיד צנחה וברחנו מהקור חזרה למציאות  - מחוץ לחדר חיכה לנו מעקה מחומם להפשרת הידיים הקפואות מלנסות לצלם גם בקור הזה. בנוסף היתה שם משפחה ישראלית נוספת  - זהר ודיה היו מאוד מרוצות לדבר עם הבת אורן, ואנוש היה מופתע מאוד מהילד איתמר – פתאום הוא הגיע אלי מופתע ואמר שנראה לו שהוא הבין מה הילד הזה אמר... . מאז הם שיחקו והשתוללו ביחד בהמשך הסיבוב במרכז.

לאחר קניות מפרכות בסופר נסענו חזרה למלון. מאיר המשיך עם הילדים לשחק מעט בצלחת מעופפת בפארק ואני בישלתי לשבת (תודות לתנור במטבח המאובזר של המלון הכל תוקתק ונהננו גם ממגוון ירקות אפויים). שבת בבוקר – המלון שלנו DORSET HOUSE נמצא ממש סמוך לפארק Hugley  לאחר תפילה אינטימית בחדר יצאנו לסרוק אותו. גילינו פארק עצום בגודלו כולו דשא ירוק ושבילי הליכה. היו בו מגרש גולף גדול, גן בוטני, מגרשי טניס ואגמים אך מה שמשך אותנו היה גן המשחקים השווה שכלל גם בריכת שכשוך. הילדים, שהיו כבר עצבניים טרם הגילוי של גן המשחקים בטוענה שדשא זה משעמם, הסתערו על המתקנים השונים והתאכזבו רק שגילו שלא הצטיידנו בבגדי ים. חזרנו למלון (בקושי) לארוחת צהריים שמיד בסיומה כבר כולם היו לבושים בבגדי ים ומוכנים שוב ליציאה והפעם מצויידים כהלכה. חזרנו ובילינו בפארק כמעט עד מוצ"ש שהיה רק ב20:30, נשאר מעט זמן לביליארד במועדון המלון ולישון.

יום ראשון

בוקר די ארוך של סידורים: במשרדי חברת השכרת הקרוואן לקח המון זמן לקבל ולהסביר את ועל הקרוואן, אח"כ נסיעה לסופר להצטיידות לימים הקרובים ותוך כדי התלהבות כולם והתרגלות ראשונית לקרוואן - מאיר מתגבר יפה על הנהיגה ההפוכה ב"משאית" והילדים על הישיבה המפולגת  (לא חשבנו על זה, אבל במהלך הנסיעה יש מקומות רק ל2 במרכז הקרואן במקום של שולחן האוכל ו2 בירכתיים כל אחד בפינה אחרת – רק שם ישנן חגורות, כך שבכלל אין קשר בין כולם !)

לאחר התלבטויות מחליטים לצאת מהעיר ישר לכיוון דרום מערב לעבר Mt. Hutt. נסיעה ראשונה אמיתית באוטוקרוואן שלנו עוברת די חלק ומגיעים לאזור עם הרבה ערוצי נחל וגשרים. ירדנו ליד הגשר החוצה את נחל Rakaia וירדנו לראות אותו מקרוב. היה טיולון קצר ונחמד מאוד – גילינו הרבה חלוקי נחל שנראו שלמים אך ברגע שהורמו התפרקו לחלקים – אנחנו לא בטוחים למה אך לפי ההסבר על צבעי המים בנחל ( שהיו ממש טורקיז) הבנו שכל הסביבה נוצרה ונחצבה ע"י קרחון בעל תחתית מחוספסת וסלעית שהשאירה משקעי סלע בנחל, אלה שוברים את קרני השמש בהיכנסם למים ומכך צבעם לא שקוף אלא טורקיז. אנחנו החלטנו שהקרחון גם שבר את האבנים בדרכו – בכל אופן הילדים היו מרוצים מאד מהתופעה בעיקר אחרי שמאיר עשה כל מיני קסמים בעזרת האבנים הסדוקות.

פק-מן

נהננו גם לזרוק ולהקפיץ חלוקים לנחל. החלטנו להתארגן לחניית לילה בחניון הסמוך לנחל – לילה ראשון באמצע שומקום בקרוואן.

יום שני

לאחר לילה גשום נוסעים לכיוון Peel Forest. ביער עלינו וטיפסנו המון מדרגות במסלול של מפלי Acland העליה היתה בוצית ביותר ולא מאוד קצרה והסתיימה בזרזיף נחל. לאחר התלבטויות החלטנו לחצות את הנחל בחיפוש אחר המפל המובטח. נרטבנו לא מעט וכל זה בשביל לגלות מפלון רחוק ובלתי נגיש מעבר לסיבוב. חזרנו לקרוואן עייפים ומבוצבצים.

שטפנו את מכנסי הילדים מגושי הבוץ במים הקפואים בחניה ויצאנו לדרכינו לכיוון אגם Tekapo. לפנות ערב עצרנו לארוחת ערב וחניית לילה בחניון קטו ממש ליד הכביש.

יום שלישי

הגענו לאגם ביום שמש בהיר ויפה (קצת הצטערנו שביום כזה אנחנו עדיין לא בהר קוק...) לאחר חווית "ריקון" ראשונה. את ביוב הקרוואן ממימי הברז והשירותים מרוקנים בבורות ריקון יעודיים לאורך הדרך, שם גם ניתן למלא מים נקיים לברזים – מעתה בערך פעם ביום וחצי נהנה מטקס ריחני זה. טיולון קצרצרלשפת האגם לתצפית על כנסיה המפורסמת אליה נוהרים זוגות רבים, בעיקר יפנים, לחופתם. נאמר לנו שאם לא נצלם את הכנסיה לא יאמינו לנו שהיינו ליד האגם – אז צילמנו.

צלמנו - את אנוש

חזרה לאוטו ונסיעה קצרה לפיסגת Mt. John, נהיה טיפה מאוחר אז חשבנו לקצר מעט את המסלול – להשאיר את הרכב בפיסגה, לרדת ברגל ולישלוח את מאיר חזרה להביא הרכב ולאסוף אותנו.  בפיסגת ההר היה מצפה כוכבים (סגור כי רק צהריים) ואנחנו יצאנו לטייל. ההליכה היתה נחמדה – תחילה טיפסנו מעט לפיסגה ממש ומאז השביל ירד חזרה לכיוון האגם. היו תצפיות יפות עד שנכנסנו לתוך יער עד לתחתית. ביער היו המון פטריות,בכל פעם שינאי ראה פטריה הוא צעק "הנה פטיטריה" והמשיך "הנה עוד פטיטריה" ומהר מאוד זה הפך ל"הנה עוד פטיטריעוד" . למרות ובגלל שראינו בדרך את המעיינות החמים החלטנו לוותר על שלל האטרקציות שפורסמו. מאיר עלה ברגל בחזרה לרכב וזהר ודיה הצטרפו אליו להפתעתנו. הם ניצלו את העליה (שארכה 40 דק' לעומת הירידה שארכה פי שתיים) לשיחת מוטיבציה ותיאום ציפיות להמשך מסענו. הבנים ואני בילינו בסוף המסלול בתצפית על טרקטור והגנה על ה"מבצר" מפני הרעים – אני כמובן, הם היו מרוצים מהחרבות שמצאו ביער ומה"במות" בסביבה אותם ניצלו להופעות קולניות. לחר האיחוד נסענו טיפונת לגן משחקים עם טרקטור אדום אותו גילו מאיר והבנות בדרכם אלינו. הילדים שיחקו במתקנים והאכילו ברווזים שעלו מהאגם ואנחנו בישלנו ארוחת ערב.לאחר החלטה לא מוצלחת במיוחד נסענו בחושך לTwizel שם הינו אמורים לתדלק את הקראוון ולישון בחניון מסודר בכדי שלא נקפא בלילה, הגענו לעירה בסביבות 20:30. חוץ מכמה ארנבים לא היתה נפש ערה במקום כך שלא מצאנו דלק ולא את פארק הקרואנים, אך בזבזנו כשעה בנסיונות חיפוש. שבנו על עקבותינו מחוץ עיר לחניון הקרוב עייפים קפואים ועצבניים – לילה טוב.

יום רביעי

לאחר תדלוק של האוטו (סופסוף) נסיעה של כשעה לכיוון הר קוק. נסיעה יפהפיה כאשר הנוף של ההרים המושלגים מלווה אותנו כמעט כל הדרך (מזל שלא נסענו בלילה).

יצאנו לדרך בשביל שמטפס במעלה עמק הוקר. הילדים היו מקסימים, הלכו יפה, לא פחדו מהגשרים התלויים גבוה מעל לנחלים השוצפים המזרימים מי קרחונים מופשרים. המסלול לקח לנו בסביבות 5 שעות אך כלל הרבה עצירות לתצפית ומנוחה. השיא,כמובן, היה כאשר בסוף הדרך הגענו לקרחון שלמרגלותיו צפו גושי קרח שהתנתקו ממנו לתוך האגם שיצר. הבנים ואני ישר התיישבנו לאכול אך הבנות ומאיר רצו והתקרבו כמה שאפשר לקרח, שיחקו במים הקפואים והביאו אלינו בחזרה כמה גושי קרח גדולים להנאת וריענון כולם.

היה יום מקסים עם מזג אויר מושלם ואת סיום המסלול עשנו תוך כדי שירה רמה שכללה  - הנה בא אלינו גוליית...

את הלילה הפעם בלינו בפארק קרוונים מסודר (לראשונה) לאחר שאמש היה ממש קפוא והחימום אצלינו לא עובד בגלל מצבר חלש. דווקא הלילה לא כ"כ קר (שלום למרפי) אבל לפחות הרווחנו מקלחת חמה וטרמפולינה כייפית. לבקשת זהר מאיר אפה פיצה לארוחת ערב (עם פילדלפיה במקום גבנ"צ) ואם כבר אז גם עוגיות להמשך – איזה גבר. מחר נחליף את המצבר ב .Twizel

יום חמישי

החלטנו לנסות לא לנסוע הרבה על הבוקר ולכן לנו באזור הר קוק, המסלול היום היה לעבר קרחון Tazman. ההליכה היתה קצרה אך בעליה תלולה ובסופה דרדרת ראינו מרחוק את הקרחון והאגם שנוצר תחתיו, אך היה מאכזב לעומת אתמול. נסענו שוב ל Twizel להחליף את המצבר ולקניות בסופר לשבת, הילדים בילו בנתיים בגן המשחקים ובשוס הגדול משאיות אמתיות ענקיות שניתן לטפס עליהן.

התכנון הוא לבלות שבת ב Danseys Pass אך הדרך עוד ארוכה. התחלנו לנסוע בכיוון והתחייבנו לעצמנו שהפעם נעצור לאכול ולהתארגנות בשעה סבירה בניגוד ללילות הקודמים. לאחר נסיעה קצרה מצאנו חניון המותר לשינה וככל שנכנסנו גילינו עוד רכבים חונים, הבנו שהגענו למקום מיוחד. התקדמנו ממש עד לשפת האגם (Aviemore) וחנינו. הילדים ישר התפשטו ונכנסו למים. היה ערב קסום.

יום שישי

התחלנו להתארגן, תפילה, ארוחת בוקר ואריזות עד שהילדים הבינו שלא השארנו זמן לטבילת בוקר. לאחר שינוי מחשבתי החלטנו שאם טוב לנו כאן אז אין צורך למהר – העברנו בוקר נחמד ורגוע על שפת האגם. לקראת צהריים נסענו לElephant Rocks. סלעים ענקיים ומרשימים בצורתם (המופיעים גם בסרט נרניה). טיפסנו והיצטלמנו על כל סלע אפשרי, שיחקנו מחבואים ומדי פעם ניבהלנו מכבשה שיצאה ממרבצה בצל. היה כיף.

נסיעה קצרה לDanseys pass, ארוחת צהריים קלה כביסות ובישולים לשבת.

שבת

למקום הגענו בהמלצת משפ' שפירא והיה שווה ביותר. התקבלנו בחום (ובחינם – חברי HIT) לגן עדן של ממש. גן משחקים יפה ומיוחד, ארגז חול קטן עם טרקטורים למשחק, כדורסל, אומגה גדולה, דשא רחב ונהר שוצף ממש למרגלותינו.

בילינו את השבת בחברת כמה משפחות קיוי מקומיות שבאו לסופ"ש ארוך. אחד הבנים המקומיים עשה מאמצים רבים ולבסוף אפילו הצליח להתחבר עם בנותינו (הסנוביות) ואנוש, כרגיל, תיקשר בשביל כולנו. אכלנו, שיחקנו, ירדנו לנחל הקפוא ונחנו כאשר הילדים עסוקים ומרוצים. היתה שבת מקסימה.