בטן האדמה

יום ראשון 13.5.12

מתעוררים באיחור קל (וקצת מפספסים את השיחות הביתה) לתוך בוקר סגרירי. 

הלו! סבא סבתא אתם שם

בתכנון היום ללכת לפארק אטרקציות הכולל מתקנים מתנפחים, סולמות חבלים, מתקן בו נאבקים אחד בשני עם מוטות מרופדים על קורה גבוהה וכו' פעילות שכבר תכננו לפני כמה ימים אך פתוחה כעת רק ביום א'. למרות הגשם שהתחיל לרדת שמרנו על אופטימיות ונסענו אל היעד, כשהגענו קיבל את פנינו מראה עלוב של מתקנים לא מנופחים והאחראי שמתנצל שבמגז אויר כזה אין טעם לפתוח את המקום. מאוכזבים מאוד חזנו טיפה אחורה למקום בו ראינו התקהלות רבה (ממש באמצע שומקום), שאלנו מישהו והוסבר לנו שמתקיים יום פתוח למסוקי החילוץ. מיד עצרנו והיצטרפנו להמון הקיווי. בהאנגר גדול ומחוצה לו התקיים אכן הפנינג גדול בו ניתן היה לראות המראות ונחיתות של מסוק, הדגמה של חילוץ פצוע אל המסוק, תצוגה של כלי חילוץ נוספים: אמבולנס, טרקטור ענק ומכבי אש ואפילו להיכנס לחלקם (מהכבאי אפילו קיבלנו בלונים וסיפרון על בטיחות באש עם DVD אותו אנו רואים באדיקות כל ערב). כולנו נהננו מאוד, אנוש ובעיקר ינאי היו פשוט בעננים.

  

תוך כדי אכזבתם נזכרו הילדים שראו עלון של משחקיה בעיר ובהפצרתנו שדברים כאלו שומרים ליום גשום וטענו בתוקף שהיום הוא יום גשום! למרות שכלי החילוץ היו אטרקציה, האכזבה עדיין היתה גדולה כך שהשתכנענו ונסענו למשחקיה. במשחקיה היה רועש (מאוד!) והמוני. העם נהנה מאוד בחצי שעה הראשונה אך התעקש להישאר. ינאי ואנוש צ'ופרו בסיבוב ברכבת החשמלית במקום (בתוספת תשלום כמובן) ואני בכוס שוקו חם על חשבון הבית לכבוד יום האם החל היום. מאיר ואני, עדיין בהלם מכך שאנחנו בכלל נימצאים במשחקיה, ניסינו כמיטב יכולתנו לנצל את התעסוקה היחסית של העם לתכנן הלאה ובעיקר לסגור את נושא המגורים שלנו באוקלנד בשבועות.

סוף סוף יצאנו אל השקט בחוץ, אכלנו צהריים, וחזרנו לבריכות המים החמים הסמוכים לפארק הקרוואנים של שבת. הילדים שיחקו במתקנים המזרימים מים נעימים, מאיר שניסה לשכנע את דיה לעלות שוב למגלשה הגדולה כי הפעם גם אפשר לתעד, נאלץ להתגלש שוב ושוב (המסכן), ובעיקר בילינו כולנו בנעימים בבמעבר בין הבריכות הנעימות / חמות. כך בילינו ממש לתוך הערב וחזרנו לארוחת ערב ושינה בחניון שסמוך לספריה. מה לעשות – החיים קשים.

 מאיר מבלה בקרוואן עם ינאי שנרדם וכל השאר יוצאים לסיבוב אורות בפארק.

יום שני

הגשם התחזק ולא פסק כל הלילה. החלטנו לדחות את הנסיעה לכיוון רוטורואה למחר ולכן לא מיהרנו בבוקר, ולאחר התארגנות יצאנו לעשות שופינג. צעדנו בגשם בין החנויות (נהננו מאוד שאנו חונים ממש במרכז העיר והכול בתווך הליכה...). הבנות קנו לעצמן מזכרת קטנה וכולם קיבלו חולצה של ניו-זילנד, לאנוש קנינו גם מעיל גשם מדליק של אנגרי בירדס (במקום שקית הניילון שקנינו בהונג – קונג) וינאי שיצא מקופח, קיבל השלמה בצורת משאית מאוחר יותר. המשכנו למוזיאון טאופו, שם הילדים קיבלו דף משימות בעזרתו היו צריכים להסתובב בין המיצגים ולמצוא חפצים ותמונות שונות. הם נהננו מאוד מהאתגר (כל אחד היה צריך למצוא דברים שונים) והתרוצצו בין התערוכות על תולדות האזור שחי סביב האגם והדייג, על מסילת הרכבת שהובילה עצים למנסרה וכל החיים סביבה ועל המאורים עם בית המפגש הגדול והמרשים בכניסה למוזיאון. לאחר שכולם עמדו במשימה בהצלחה חזרנו וקיבלנו בגאווה מהאחראית חותמת.

משם המשכנו לתוך גלריה קטנה במוזיאון עם תערוכה של פסלים / חפצים שנבנו בשיטת "שימוש חוזר" שבסופה היה שולחן עבודה ליצירות משלנו. היצירתיות של כולנו היתה במיטבה וכולנו (חוץ מינאי ומאיר שעברו לספריה) חיברנו בהנאה רבה חפצים שונים לכדי פסלים מרשימים משלנו. את יצירות המופת תיעדנו והוספנו לתערוכה המקומית.

אבירובוט

מר וגברת קופסא

גברת מזלג ומר כפית

חברנו לבנים בספריה להמשך בילוי קצר, חזרנו למשאיתנו ויצאנו לסבב סידורים של ריקון / מילוי ונסענו לחניון חינם נוסף של העיר, הפעם באזור של מפלי הוקה, ללילה. ערב ארוך, שקט ונעים עבר עלינו. עבודה בחוברת עם אנוש, זהר סיכמה את הספר שסיימה, דיה הכינה ארוחת ערב וכתבה חוויות לבלוג וינאי שיחק במשאית החדשה – והגשם ברקע לא פוסק לרגע.

יום שלישי

קמים עם המעורר, מתארגנים ונוסעים לWai-O-Tapu כבר מרחוק כל הסביבה מעלה אדים.

מצליחים ומגיעים בדיוק בזמן לצפות התפרצות הקבועה של הגייזר (Lady Knox) בשעה 10:15. ינאי שחושש מאוד מהעומד להתרחש (כנראה קצת הגזמנו עם התיאור או שהחוויות שבוע שעברה תערבבו לו, והוא חשב שהר געש מלא לבה וסלעים עומד להתפרץ) ואני נעמדים רחוק מהגייזר ואילו השאר תופסים מקום בשורה ראשונה. מגיע בחור שנותן הסבר קצר על הפעילות הגיאוטרמית בסביבה בפרט על הגייזר, מספר איך אסירים שעבדו במקום לפני כמאה שנה גילו אותו במקרה תוך כדי רחצה במימיו החמימים כשעוד לא היה בעל צורה של חרוט ואז שפך אבקה לפיו. כעבור כמה רגעים הגייזר החל לייצר קצף והשפריץ אותו בזרנוק מעלה. ינאי שהבין שבזה זה מסתכם נרגע מיד והצטרפנו לכולם בקידמת התצוגה. בשיא ההתפרצות המים הגיעו לגובה של כחמישה מ'.

לפני ההתפרצות

משם המשכנו לסיבוב רגלי מקיף בפארק. טיילנו בין בריכות מים בצבעים וטמפרטורות שונות. "בריכת השטן" האפורה ומבעבעת, "לוח הציור" הצבעוני, "הינומת הכלה" שהיו אשדים לבנים - אלו השמות המקוריים.

 

אנו הוספנו משלנו את "הביצה של שרק" שהיתה בריכה עגולה מבעבעת וירקרקה, "דייסת החרדל" בריכה חומה עם אזור צבע צהוב / כתום עז ועוד... 

העם רץ קדימה בין הטיפות והריחות. הבריכה המרשימה ביותר לדעת כולנו היתה האחרונה חביבה שבלטה עם צבע ירוק זוהר זרחני.

רצינו ליטבול במים מינרלים חמים ונסענו תחילה ל Buchers pool  זאת נפסלה בשל עומקה ומראה המלוכלך. המשכנו לעבר נחל (לשניהם קיבלנו הכוונה בלישכת המידע בטאופו) Keresone Creek שם הגענו לאחר הליכה של כמאתיים מטר למפלון שנשפך לתוך בריכה גדולה אך רדודה עם מים נעימים. זהר ואני הסתפקנו בצפיה אך השאר נהנו מרחצה במים חמים מלמטה וגשם קר מלמעלה.

   

חזרה בקרוואן מפשירים את כולם בעזרת שוקו חם ועוגה ונוסעים לעבר העיר Rotorua. מנסים להגיע לאזור של אגמים (הכחול והירוק) לפני הכניסה לעיר, שם אמורים להיות כמה אתרי קמפינג,  אך לא מצליחים – כל הכבישים הצדדיים מובילים למנסרה ענקית (המסבירה את כמות המשאיות עם גזעים שחלפה על פנינו). מתייאשים וחוזרים ללון באזור המיועד לפיקניק ומנוחה ממש על הכביש הראשי.

יום רביעי

מתעוררים בנחת, הילדים מעבירים חוויות מחלומות הלילה ובעיקר מצפירות ובלימות המשאיות שליוו את שנתינו. נוסעים ל  Whakarewarewa Thermal Villageכפר מאורי מסורתי בינות פעילות גיאוטרמית. בכפר סיירנו עם מדריכה בין הבתים בהם עדיין מתגוררים מאורים ממש כמו פעם. הכפר כולו מעלה אדים, הבתים פזורים בין בריכות טרמיות צבעניות, בריכות בוץ ושני גייזרים פעילים. 

ראינו את המטבח המשותף לאנשי הכפר ובו מבשלים גם היום בשיטות מסורתיות, אזור הרחצה וגבעה עליה עמדו הלוחמים המאוריים ורקעו ברגליהם בכדי להבהיל ולהבריח את אויביהם – תגובת הרקיעה באדמה היתה התפרצויות מים ואדים שבדרך כלל עשו את העבודה...

ארוחת צהריים כמעט מוכנה

האדמה חמה

בסוף הסיור צפינו במופע ריקודים מאוריים הכלל שיר אהבה קורע לב (כנראה), הדגמה של משחקי ילדים וריקוד היוצאים לקרב בו מכינים את הגוף כולו ללחימה – ממריצים את הדם ומותחים את כל האיברים כולל העינים והלשון. מפחיד מאוד.

לאחר הסיור שבנו לראות את הגייזרים ואפילו הצלחנו לצפות בהתפרצות המרשימה של הגזר Pohutu משם העם לקח פיקוד ונייוט. 

תחילה זהר ודיה הובילו אותנו אל בית מאורי מסורתי (חלק שפיספסנו בתחילת הסיור) ואז הבנים, בריצה צוהלת הובילו אותנו בין שבילי הכפר, מעבר לבתים אל סידרה של גשרים קטנים החוצים בריכות מבעבעות ובוציות. היה נחמד מאוד.

חזרנו לקרוואן ונסענו לפארק Kuirau. זהו פארק ציבורי ירוק ויפה באמצע העיר (ההרבה פחות יפה!) גם הפארק מלא בפעילות טרמית אך העם צד כבר מרחוק את גן השעשועים המאוד שווה במקום. כולם טיפסו במרומי "קורי העכביש" ושאר המיתקנים ואני ניצלתי את הזמן לבשל ארוחת צהריים חמה, כשלפתע הילדים הובהלו חזרה עם גשם חזק ופתאומי. בינתיים הגשם נחלש ולאחר האוכל טבלנו רגילנו בבריכת שכשוך חמה ונעימה בפארק. 

הבנות התעקשו על מעט זמן ספריה (לא,לא בגלל הספרים אלא האינטרנט) ולראשונה בניו זילנד התאכזבנו מספריה מאוד לא חברותית עם אינטרנט במחיר מופקע.

לפני כמה שבועות, כשטיילנו במסלול "רוב רוי" אי שם באי הדרומי, פגשנו משפחה מקומית נחמדה שהזמינה אותנו לחווה שלה באי הצפוני כשנגיע לאזור. מכיוון שהגענו לאזור והבנו שהם נמצאים פחות או יותר בדרך שלנו, החלטנו לנסות מזלנו אצלם הלילה. לאחר התברברות קלה, סוף סוף הגענו לאמצע שום מקום - אל ביתם של טד, איילין ושלושת ילדיהם. איילין הפתיעה אותנו עם ארוחת ערב, היה בהחלט לא נעים אך התנצלנו בפני כולם על כך שיצטרכו לאכול שאריות מחר. אחרי כמה רגעים לא נעימים, נשבר הקרח ולאחר ארוחה קלה בקרוואן, חזרנו אליהם הביתה מצויידים בטרקטורים וגיבורים. הילדים ישר זכו לתיגבור מצעצועי הבית, ביניהם הרכבת המנצחת, והבנות חברו לסאם בן ה11 שלימד אותם לשחק "ווי". טד ואיילין הראו לנו במפה מקומות ומסלולים מומלצים לימים האחרונים שלנו באי והכלב טימי פיזז בין כולם לקבל כמה שיותר תשומת לב. בקושי רב ניתקנו את הבנים מטומס הקטר וחבריו והלכנו לישון.

וווווייייי

יום חמישי

בוקר בחווה. העם מתעורר ומגלה שרוב המשפחה המארחת כבר יצא לדרכו לבי"ס אך במקומם מצאו בחצר טרמפולינה אדירה. העם קיפץ, המבוגרים התקלחו, הלכנו להכיר את הסוסים וראינו מרחוק טרקטוקרים ופרות. בינתיים טד חזר מסיבוב בוקר בין הפרות, מילנו מים ורוקנו במתקני החווה ונפרדנו לשלום.

נסיעה יפה בין גבעות והמון פרות (הפרות החליפו באזור את הכבשים אליהן הורגלנו עד כה) וכעבור כשעה הגענו למערות Waitomo נכנסנו לI site כדי להתייעץ לגבי הפעילות במקום. בעיקרון ישנן 3 מערות קארסטיות גדולות ומתויירות באזור, כשלכל אחת ייחוד משלה, ובנוסף יש המון פעילויות "אקסטרים" הקשורות למערות. מאוד רצינו לחוות משהו מהכול אך הרוב נפסל בגלל גיל או משקל הילדים. בסופו של דבר שלחנו את מאיר וזהר (שרק בקושי התקבלה) לשייט אבובים במערה, במקביל, אני והשאר יצאנו רגלית אל מערת וויטאמו. הליכה של 5 דק' אל המערה ( אפשר גם לנסוע אבל העדפתי לא לנהוג – וטוב שכך כי אטרקציה ראשונה חיכתה לנו בדרך בדמות טרקטור עם מקדחה שתיקן קטע כביש שקרס...) ומגיעים לכניסה למערה.

מחכים למדריך (הסיורים מאורגנים בלבד) ויוצאים לחקור את המערה. ההליכה במערה מאוד מסודרת ומאורת, בסגנון מערת הנטיפים שלנו (אבל האמת פחות מרשימה בנטיפיה). בדרך המדריך מסביר מעט על היווצרות המערה והנטיפים ועל הנחל הזורם דרכה, מכאן שמה המאורי של המערה - וואיטאמו= וואי / מים, טאמו / נכנס לאדמה. כלומר המקום בו המים נכנסים לאדמה. חלל גדול מבמערה המכונה "הקתדרלה" משמש כאולם קונצרטים בשל האקוסטיקה הטובה שבו וגם המדריך שלנו מעמעם את האורות ומנצל את המקום למופע מאורי קצר משלו (גם אנוש רוצה אך מתבייש להופיע לבד), בחשיכה מתגלה הייחוד האמיתי של המערה – כמות אדירה של אורות מנצנצים בתיקרת המערה המופקים ע"י תולעים זוהרות, התולעים הרעבות טוות קורים בכדי ללכוד חרקים הנמשכים איסטנקטיבית אל האור שלהן. המראה מפעים ונראה כמו שמיים מלאים כוכבים. הסיור מסתיים בשייט סירה בחשיכה כשרק התולעים הזוהרות מנצנצות. שיט איטי, שקט ורגוע (התבקשנו להיות בשקט בכדי שכל הקבוצה תהנה מהמראה וקולות פכפוך המים – והילדים שיתפו פעולה למופת!), במהלך השייט אני כל הזמן הזכרתי לעם כמה מדהים המצב – אנו שטים בנחל, בתוך מערה ומעלינו זה לא המוני כוכבים, כנראה חזרתי על זה יותר מדי כי לבסוף ינאי אמר לי – אמא, זה לא כוכבים! אלו תולעים זוהרות!  חזרנו ללשכת המידע להינות מתצוגה נחמדה המסבירה על המקום בו הרגע היינו וכללה מחילת זחילה קטנה וסרט ארוך על חיי התולעים, ובדיוק זהר ואבא חזרו עמוסי חוויות.

בסירה מחוץ למערה - בפנים אסור לצלם

מאיר ממשיך - זהר ואני התיצבנו במשרדי חברת Tube It שם נאמר לנו שאנו הלקוחות היחידים לסיור זה (שמחנו מאד) נסענו קצת למלתחות שלהם שם ציידו אותנו בבגדים אטומים למים (שנראים כמו חליפות צלילה) 

כמו כן קיבלנו קסדות עם פנסים, השתחלנו לתוך הבגדים (במאמץ רב) וכשהינו מוכנים הודיעו לנו שעוד אנשים מצטרפים לטיול – וכך הצטרפו אלינו עוד 4 אנגלים, חיכנו שהם יגמרו להתלבש ועלינו על הרכב בנסיעה לכיוון המערה. המערה נמצאת בשטח פרטי (המדריך הוא קרוב משפחה של בעלי השטח), כשיורדים מהרכב רואים את היציאה מהמערה ושם גם מקבלים אבובים, הולכים עם האבובים לתחילת הסיור במערה ובדרך מצטלמים תמונות מבוימות למדי.

נכנסים למערה והמדריך מסביר מה עומד לקרות ומתבל את ההסבר בכל מיני בדיחות על אנשים שלא יצאו מהמערה, מתחילים ללכת קצת ביבש עד שמגיעים למקום של זרימת מים, טמפ' המים היא 8 מעלות כל השנה אבל בזכות הבגדים המיוחדים לא מרגישים קור מלבד בידים שנוגעות מדי פעם במים וגם משום מה הרגלים שלי לא אטומות מספיק טוב. נכנסים עם האבובים ויוצרים רכבת (כל אחד מחזיק את הרגלים של השני)

ואז מתבקשים לכבות את הפנסים ומחזה מדהים של אלפי תולעים זוהרות מאירות מהתקרה נגלה לפנינו, אנו מתקדמים במורד הנחל לאורך זמן שכברקע שומעים רעש של מפל והמדריך מפחיד את כולם בסיפורים על המפל שאנו הולכים לרדת אותו בחושך מחוברים ברכבת, כמובן שמגעים למפל כולם עוצרים ומדליקים פנסים ואז אחד אחד קופצים לאחור עם האבוב (כדי לא לדפוק את הרגליים במים הלא מאוד עמוקים)

זהר לא מעונינת לקפוץ ולכן היא יורדת אל המדריך למטה. ממשכים בנחל כשמדי פעם שוב מתחברים לרכבת ומכבים את הפנסים בכדי לראות את המראה המדהים של התולעים הזוהרות, לפתע שוב נשמע רעש של מפל ושוב ההפחדות של המדריך אך מסתבר שזו למעשה מגלשת מים, אני חושש שזהר לא תסכים לרדת (אבל מודע לעובדה שאין לה ברירה אחרת) היא משכנעת אותי לרדת לפניה בהבטחה שהיא גם יורדת. הירידה במגלשה הקצרה (אולי 10 מטר אורך) היתה נחמדה מאד ואכן זהר האמיצה הגיעה אחרי. 

ממשכים עוד קצת בנחל מערה וכבר רואים את המדרגות המובילות ליציאה, היציאה החוצה במעלה גרם מדרגות ארוך (עוזר להתחמם). משארים את האבוב ונוסעים חזרה למלתחות שם מקלפים מאיתנו את הבגדים ומתקלחים במים רותחים, לאחר מכן חוזרים למשרד ומקבלים שוקו חם. היתה חוויה מיוחדת במינה וזהר התנהגה בגבורה לאורך כל הדרך.

לאחר שוקו חם (עכשיו בקראוון לכל המשפחה) המשכנו בדרכנו לכיוון החוף המזרחי. נסיעה ארוכה וחיפוש עוד יותר ארוך למקום שינה. בסוף חנינו סמוך מאוד למקום טיולנו מחר בבוקר, בצד הכביש, מיד לאחר העיירה Paero. ארוחת ערב טובה בחסות אנוש ולילה טוב (רועש, אך הרבה פחות מהמשאיות של שלשום...)

יום שישי

נסיעה קצרה של כמה רגעים ואנו נכנסים לאזור Karangahake Gorge , כביש יפה בערוץ, ומגיעים לשביל העתיק של ערוץ קרנגהקה (לנוסעים בעתיד – כנראה שניתן גם לישון בחניה במקום). הצצה קצרה בשלטי ההסבר במקום ויוצאים לדרך לשביל ה window. שביל מעגלי מקסים הלוקח אותנו למסע לעבר לתקופה בה המקום פרח בעקבות הזהב.

חלק גדול מהדרך נעשה על מסילת הרכבת הישנה, בתוך מנהרות חשוכות, כשמידי פעם יש חלונות הצצה אל נוף הנהר הזורם למרגלותינו.

העם נהנה מאוד מלהיות הרכבת וכורי הזהב  לחילופין. חולפים גם על פני שרידי מבנים של עיר כורי הזהב ומחילות הכריה. טיול מקסים של כשעה וחצי (עם עצירות רבות לקטרים לתידלוק...)

משם ממשיכים לעיר Waihi שם כורים זהב עד היום. המכרה הפתוח עומד בשיא תפארתו ממש במרכז העיר. תחילה נכנסים ללשכת המידע, יורדים לקומת המרתף לתצוגה, ולא רוצים לעזוב. התצוגה מושקעת ויפה, מסבירה לפרטים את כל תהליך הכריה, בעבר ובהווה, כוללת סרטונים שונים ובעיקר חדרון קטן עם טרקטורים, משאיות, ושאר הציוד לו זקוקים הכורים – כולל נורת אזעקה המזהירה בשעת צרה.

לבסוף יוצאים לדבר האמיתי - המכרה נראה כבור ענק המנצנץ כולו בצבע זהב ובתוכו פעילות מתמדת של משאיות ענק היורדות לתחתית, מעמיסות חומר חצוב, עולות בכביש הספירלי להתרוקן וכו'. המראה מהפנט.

לפני שעוזבים את עיר הזהב, מורידים את הילדים בגן משחקים עליו חלפנו מוקדם יותר (למרות הטפטוף והקור העז, הם לא מוותרים) והולכים להצטייד בדלק ומצרכים. אוספים את העם ונוסעים לWaihi Beach לחיפוש אחר אתר קרוואנים נחמד במחיר שפוי. היחידי שעונה על הדרישות (בעיקר של המחיר) הוא Athenree hot springs & holiday park המרוחק. האתר נמצא בתוך מפרץ של הים ובעצם מוקף מים בשני צדדיו. האתר כולל טרמפולינה גדולה ובריכה טרמית חיצונית בינונית אך ממש מחוצה לו ישנו גן משחקים קטן ואנו בונים בעיקר על המפרץ כבילוי שבת. הילדים מעט מאוכזבים מהפשרה בבחירת האתר (הם העדיפו את האתר הנוצץ של top 10 שנפסל בגלל מחירו המופקע) בעיקר בגלל שזוהיא השבת האחרונה שנבלה עם משאיתנו היקרה באתר קרוואנים והם קיוו לחגיגות סיום מפוארות...

ההכנות לשבת בעיצומן והילדים מפתיעים לטובה ומבלים בנעימים בטרמפולינה.

שבת עוברת בנעימים: בוקר מרוח בקרוואן והפתעה מקסימה מהבנות ששטפו כלים עוד לפני שקמנו.  טיול נחמד לאורך צד אחד של המפרץ בין קו המים לבתים. כל הדרך הולכים על דשא המפריד בין הבתים לחוף, נדנדות שונות תלויות מידי פעם מהעצים האדירים, רוב הבתים כנראה משמשים כבתי נופש קייצים וכעת נטושים. מגיעים לגן משחק נוסף שהופך בדמיון העם לסירת פירטים וחזרה באותה דרך לאתר. ארוחת צהריים טובה, משקה חם באדיבות המיחם במטבח, שחיה חמימה בבריכה וריצה קפואה למקלחת הפושרת (שמהווה את נקודת הטורפה של האתר). בין לבין הבנות בעיקר, אבל גם הבנים, עסוקות מאוד בטרמפולינה.

במוצ"ש מתבהרת התעלומה – העם שקד במשך כל השבת על הופעת פרידה, כשהטרמפולינה היא הבמה. מיד במוצ"ש הבנות מכינות עוגה וכשזו בתנור, ההופעה מתחילה. בקור מקפיא ובחושך (ביקשנו שמחר בבוקר תהיה הופעה חוזרת בכדי שנוכל להסריט) העם כולו מציג בפנינו (ובעיקר בפני מאיר הנחשב כהוגה רעיון המסע...) שירים בסולו ודואט והדגמת משחקים שהמציאו בזמן שאנו עסוקים בהכנות לשבת. מקסים ומחמם את הלב. חזרה בקרוואן אוכלים עוגה חמה וטעימה, רואים סרט והולכים לישון.