ים יבשה

יום ראשון 1.4.12

לאחר נסיעה וחיפושים קצרים, נמצאה מערת Clifden (ותודה לפנסיונריות החביבות ממגרש הגולף של קליפדן על ההכונה). השילוט בכניסה מסביר על המסלול המסומן בתוך המערה ומתריע על אזור מסויים, מחוץ למסלול הרגיל. הצטיידנו בפנסים ונעליים ויצאנו לחקור את מערת הנטיפים. לאחר שהתגברנו על פחד מערות ראשוני (כל הכבוד לינאי ובעיקר לזהר!) התכופפנו ודידנו על חלוקי הנחל בהנאה. זוג עם ילדה (שדרכינו הצטלבו בימים האחרונים כמה פעמים) הצטרפה מאחרינו, והמשכנו לעומק המערה חולפים על פני נטיפים ותולעים זוהרות.

במשך ההליכה / זחילה במערה היו הרבה טיפטופים וחלוקי הנחל לרגלינו היו מאוד מחליקות. מאיר מוביל, אחריו הילדים, ינאי ואני ומאחור המשפחה הנוספת. פתאום מאיר מודיע שנראה לו שיש מים לפניו. לאחר בירורים ובדיקות משותפות עם ההורים הנוספים הוחלט לעשות נסיונות אמיצים ולצלוח את ה"מים" – שלולית ענקית בעומק לא לגמרי ברור. הטקטיקה היתה לפזר מבוגרים (4) מסביב לבריכה ולעשות מעין סרט נע של ילדים (5). לאחר כמה פחדים ומתחים השלולית היתה מאחורינו בשלום ובצורה יבשה.

ממשיכים הלאה בעליות וירודות בסולמות ואז... מאיר מתריע על "מים". הפעם המים היו מספר בריכות בעומקים משתנים (כנראה) ועם יכולות פיזור מבוגרים פחות נוחה. ושוב הסרט הנע בפעולה יעילה – כמעט עד הסוף. כולנו עברנו בשלום אך הצלחתי לגלות בדרך את העומק והטמפרטורה המעשית של הבריכה האחרונה והעמוקה – מעט מעל ברך קפואה! כולנו סיכמנו שהיה הרבה יותר חוויתי ומאתגר מהמצופה אך שווה ביותר! ודי נדהמנו לגלות ש 300 מ' עברנו בשעתיים שחלפו כ"כ מהר. שמחנו והודינו למשפחה הנוספת על המאמצים המשותפים, חגגנו קצרות יומולדת 4 לילדה עם בלונים שחילקנו לכולם וקבענו להיפגש בהמשך.

ארוחת צהריים סמוך לגשר התלוי הישן של קליפדן, והמשך נסיעה קצרה לעבר Borland Nature Walk שם טיילנו לאורך שביל מעגלי בתוך הbush , יער מבחינתנו. בדרך היו הסברים משולטים על החי והצומח של הסביבה וציפור חביבה שבאה לשיר ולשחק איתנו. נשארנו לישון ליד אגם Monowai.

יום שני

נסיעה לעיירונת Manapouri השוכנת על חוף אגם בשם זהה,  גישוש קצר על מסלולי יום ועוד בלישכת המידע ויציאה למסלול של 3ש', לפי ההסברים שקיבלנו. קודם צריך לחצות את הנהר לגדתו הנגדית. הילדים מאוד רצו בעזרת סירת משוטים אך המפעילה נלחצה מכמות וגילאי הילדים וסירבה. לאור אכזבתם (שהיתה מובנת לה אפילו בעברית) היא הציעה שכשנשוב מהמסלול ולאחר שנחצה בחזרה בtaxi boat הממונעת, היא תיתן לנו לשוט מעט בסביבה בסירת משוטים – שמחנו מאוד על הפשרה ויצאנו לדרך.

בסירה דיברנו איתה מעט וקיבלנו עוד קצת הסברים על המסלולים בגדה הנגדית, היא אמרה מה יש בכל השבילים והוסיפה שהעליה בשביל המעגלי, בו אנו מתכננים ללכת, הוא "a bit steep" – מה שאנחנו פירשנו כמעט תלול כלומר – קטן עלינו! הכנו את הילדים לעליה והסברנו שכדאי לא למרוח את העליה כי בהמשך יש ירידה ארוכה שבסופה חוף אגם יפה, ואם רוצים להספיק לשחק בחוף וגם לשוט כדאי מעט למהר (יצאנו למסלול בסביבות 12:00).

העליה מעט בוששה לבוא אך כשהגיעה הגיעה בגדול! יותר נכון ממש בענק – הסתבר שהיתה לפנינו עליה תלולה מאוד עם קטעים שדרשו ממש טיפוס על ארבע. בהתחלה מאיר אמר שעליות תלולות הן בדרך כלל קצרות אך מהר מאד הוא חזר בו. לאחר שלוש ((!) שעות של בוץ וטיפוס מפרך ביותר עם הרבה קיטורים (לקראת הסוף ודי בצדק) הגענו סוף סוף לפיסגה המיוחלת.

מנוחת לוחמים

בתצפית המדהימה ביותר בפיסגה , במרחק בטוח מקצה המצוק (שחלקו היה ממש תלוי באויר כמו מרפסת), אכלנו ארוחת צהריים מהטובות ביותר בטיולינו (לסנדוויצ'ים הרגילים והמאוסים יש טעם מדהים לאחר מאמצים שכאלה...). מרוב מאמץ וחוסר נשימה שכחנו לציין את הפטריות הסגולות שהיו בדרך והיתווספו להמון צבעים ודגמים של פטריות בכלל במסלולינו בניו זילנד.לאחר שכולנו שבענו ונחנו, הצלחנו להסכים שהנוף היה שווה את המאמצים.

פטריות סגולות - לא טעמנו

הירידה היתה תלולה גם היא עם קטעים מחליקים אך הרבה פחות, ולקח לנו להגיע לשפת האגם כשעה. שיחקנו מעט בחוף אך כשהחלו גלים מהרוח (ינאי ממש בהיסטריה מגלים) ועקיצות מזבובי החול, המשכנו בדרכינו לסוף המסלול. סימסנו ל"מונית" שתבוא לאסוף אותנו והכנו את הילדים לכך שבוודאי כבר לא נשוט היום כי הגברת תגיד שמאוחר מדי. המונית הגיעה ועימה הגברת Donna שהפתיעה בהצעה לספק לנו אפילו 2 סירות בהן נשוט כך גם ינאי (שתחילה היה קטן מדי) ישוט ביחד איתה. הילדים היו בעננים ונהנו משייט משוטים של כחצי שעה במהלכו כולם שכחו מהדרך המפרכת והארוכה.

Donna היתה מקסימה וחברותית, לא הגבילה אותנו כלל למרות שהכול היה בחינם. רק בדיעבד גילינו שחוץ מהתלילותה שטיפסה כ 350 מ', המסלול היה 8 ק"מ, ולקח לנו כמעט 6 ש'. מחר יוצאים לשייט תיירותי לפיורד מה שמצריך הכנות – מקלחות! אחרת כנראה לא יעלו אותנו על הסיפון. הפארקים כאן יקרים וממילא לא נוכל להינות מהם – השעה מאוחרת ומחר השכמה מוקדמת ולכן הוחלט על פיתרון הקסם – מקלחת בקרוואן, צמוד לנק' מים וריקון. הילדים ואני תחילה היינו מזועזעים מהמחשבה על מקלחת בקרוואן באמצע הרחוב (טוב רק אני) אבל זה הסתבר כמעולה. תוך כדי מקלחות – סרט ובישולים ולאחר ארוחת ערב (עדיין באותו מקום) נסיעה לחניון לילה לפי הכוונת דונה.

יום שלישי

השכמה מוקדמת, התארגנות זריזה וב9:00 מתייצבים להפלגה. תחילה מפליגים לאורך אגם Manapouri כמעט שעה – שייט רגוע וכמעט אינטימי (רק אנחנו ועוד 3) בשל ערפילי בוקר מעל האגם לא ראינו המון אבל נהיננו מהשיט עצמו – ינאי מאוד אהב לראות את השובלים של הסירה מאחור ולהתפנק בשתיה חמה.

חוצים את האגם, ממשיכים בנסיעת אוטובוס בכביש היחידי באזור שנבנה אל ורק כדי לבנות את תחנת הכוח הגדולה ביותר בנ"ז הנמאת ממש פה בין האגם לפיורד. בתחנת הכח מיצרים חשמל מכוח המים  הנופלים מהאגם 180 מ' בצינורות לעומק האדמה ומשם בצינור של 3 ק"מ נשפך לאוקיינוס. הנסיעה יפהפיה. מטפסים למעבר ההרים כשבדרך מפלונים זורמים מההרים בשני הצדדים.

באוטובוס

הפיורד ממעבר ההרים

כשהנהג / מדריך/ מלח שלנו רואה שאנו מתלהבים מכל זרזיף הוא מתנצל ומסביר שיש מעט מאוד זרימה בשל העונה המאוד יבשה שעוברת על האיזור - בתק' חג המולד היתה בצורת של כ-8 שבועות באחד האזורים הגשומים יותר בעולם עם ממוצע שנתי של 6-8מטר! לאחר עליה באה ירידה תלולה מאוד של כ- 900מ' עד לגובה פני הים ומעבר מהאוטובוס לאוניה הגדולה ועמוסת התיירים לשייט בDoubtful Sound.  שטנו שעתיים לאורך הפיורד המדהים במזג אויר פשוט בלתי יאומן, אפילו הצוות כל הזמן הזכיר כמה ברי מזל אנו היום ובזכות כך גם נזכה לצאת ממש לאוקיינוס.

הספינה גדולה ומרווחת מה שמאפשר לילדים המון מקום להתרוצץ ולהינות, ובין לבין גם לעמוד על הסיפון להינות מהנוף אך גם מהרוח הקרה.

כל הדרך בפיורד מלווה בהסברים של מדריך שמדי פעם גם מזמין את כולם להגיע בזריזת לגף מסויים בסיפון כדי לראות דברים ובעיקר חיות מעניינות, קיווינו מאוד שיפנה לעבר דולפינים הנראים לעיתים בסביבה אבל הסתפקנו גם בלהקה קטנה של פינגוויים מזעריים ששחו בקרבתינו. יצאנו לאוקיינוס, לא לפני שקיבלנו התרעה אישית על כך שאומנם מזג אויר מושלם אך בכל זאת הפלגה באוקינוס זה כבר הרבה פחות רגוע מבפיורד, ומיד התחלנו להרגיש את כוונת המשורר – גלים, הסירה עלתה וירדה ונהיה קשה לעמוד. הוזעקנו לסיפון לצפות בחיות סביב קב' איים קטנה. האיים הסלעיים היו משובצים בהמו אריות ים וצפורי ים שונות, כולל אלבטרוסים, מעליהם וסביבם. 

נהננינו מאוד מהמראה אך רובינו לא הצליח להחזיק מעמד על הסיפון בגלל עוצמת הגלים (סביב הסלעים נוצרת מעין מערבולת זרמים ויש ממש "רוקנ'רול" בלשון המדריך).נכנסנו פנימה (רק מאיר ואנוש היו אמיצים עד הסוף) והמשכנו להינות מהמראות מבפנים. בדרך חזרה בפיורד נכנסנו לעוד ערוצים משניים של הפיורד בים עשרות האיים הקטנים שבו ומראות עוצרי נשימה. ושבנו על עקבותינו.

וגם ואנחנו נהנים

היה יום "תחבורה" ארוך אך מדהים, הילדים היו מקסימים, התנהגו למופת ונראה שהצליחו להתרשם מההמום והחוויה המיוחדת שחווינו.

על הסיפון

יום רביעי

התחלה די צולעת ליום זה. קנינו מודם אך הוא לא עובד ואנו חייבים אינטרנט כדי לסדר לנו אתר לינה קרוב לבית חב"ד בליל הסדר, עברנו דרך מרכז האיפורמציה האזורי ומשם לספריה שם יש אינטרנט חינם וגם תעסוקה, בתקוה, גם לילדים. הכול התמהמה ולקראת צהריים כולם כבר היו מותשים מחוסר המעש. החלטנו להשתחרר מעט ליד האגם – התחלנו את הדרך של טרק Kepler אבל ממש בקצרה רק עד לאגם, שם בילינו כשעה נעימה של שכשוך, זריקת אבנים אבל גם המון זבובי החול.

פיקניק עשינו חזרה ליד הרכב בתקוה להיאכל קצת פחות. לאחר המנוחה החלטנו למרות השעה היחסית מאוחרת לצאת לטיול נוסף. נסענו לקצה השני של טרק קפלר וצעדנו כשעתיים בתוך הbush.

  

לא ראינו שום דבר חדש או מפעים במיוחד אך עצם ההליכה עשתה לנו טוב .

יום חמישי

בוקר עוד יותר צולע – קמנו וגילינו שאזל הגז, חלב לקורנפלקס אין מספיק (כי הכוונה הבוקר היתה לחגוג את בוקר ערב פסח עם פנקייק...) ולחם איין. ללא קפה ושוקו, רעבים ועצבניים יצאנו לסידורי פסח. מאיר חזר עם הילדים לספריה ואני לסופר (ללא מס' הסלולר שלו הקורא לו לאסוף אותי עם כל הקניות!) לאחר ארוחת בוקר, סוף סוף, שולחים את הילדים לגן המשחקים מול הנמל בעוד אנחנו מנקים את הקרוואן לחג.

הילדים נהנים מהמשחקים אך מצטרפים גם לנקיונות. לאחר ריקון ביוב ומילוי מים עוברים סמוך לגן משחקים אחר ושם מאיר מכשיר לפסח ואני יושבת עם הילדים לארוחת לחם אחרונה לפני החג. כשהכול נקי יוצאים לדרך הארוכה ביותר ברצף שעשינו עד כה – כ 3ש' נסעה לqueenstown. הבנים נרדמים מיד, הבנות מקשיבות למוזיקה באוזניות ורק מאיר עובד קשה ונוהג במשאית לבד את כל הדרך.

מגיעים לעיר בסביבות 17:00, מסכמים עם המשפחה שאצלה נתארח הלילה שנגיע אליהם מאוחר יותר (קיבלנו מאיזה ישראלי שם ומס' טל' וכשהתקשרנו גילינו שהם כבר יודעים עלינו מסקוט הבעלים של dansys pass) ונוסעים ישר לבית חב"ד לעזור בהכנות לסדר. מתפצלים ואת שארית הערב מעבירים חלקנו בבית הרב עם עוד קומץ ישראלים ומקלפים ירקות לבישולים והשאר עם מאיר בסידורים והמשך הצטידות לחג. בבית הרב יש בלאגן עצום ונראה ששום דבר עוד לא מוכן, אנו נשארים שם עד מאוחר כדי לעזור כמה שאפשר – אני במטבח של הרבנית בבישולים לסדר ומאיר מכין ארוחת ערב בקרוואן. מגיעים למארחינו רק בעשר בלילה ומתרגשים לגלות משפחה מדהימה! יש להם 5 ילדים כשהקטנה בת ה10 מאוכזבת לגלות שילדינו נרדמו כולם. מסדרים לכולם את המיטות בקרוואן החונה בחצר הבית ונכנסים לתה ושיחה עד אמצע הלילה והבטחה להרגיש בבית. קת'רין מתנצלת שלמחרת בבוקר הם יוצאים מוקדם, מביעה תקוה שהילדים יתעוררו מוקדם כדי שנוכלו להיפגש בבוקר ומבקשת שנשוב ללון אצלם לאחר שבת.

יום ששי

מפגש צמרת של המשפחות בבוקר וגילוי ראשון של הטרמפולינה בחצר. המשפחה נוסעת ואנו נשארים להתארגנות בחצר כשהילדים נכנסים ויוצאים מהבית תוך כדי התחברות עם 2 ישראליות המתארחות פה גם כן. שוב מתפצלים – אני חוזרת לבישולים ומאיר והילדים לסופר ולעזור בבית חב"ד. מאיר מספיק להחנות את הקרוואן בפארק הקרוואנים הנמצא 2 דק' הליכה מבית חב"ד(מזל שהזמנו מקום מראש כי המקום מתמלא לרגל חג הפסחא) להכין ולהאכיל את העם צהריים וגם להכין מעט אוכל לשבת – לא ברור כמה יהיה בחב"ד. ואני בעיקר מקלפת תפוחי אדמה...

ליל הסדר – חגגנו ראשונים בעולם ! ביחד עם עוד כשמונים איש, רובם מטיילים ישראלים צעירים אך גם קומץ יהודים מקומיים והשגריר. אנוש ודיה שרו סולו את מה נשתנה, ינאי טחן מצות (קרקרים – כך מכרנו לו את זה כדי שיאכל משהו) והמטיילים לא הפסיקו לצלם ולשתות יין. בסה"כ היה נחמד, מעט רועש, הילדים נהנו מתשומת לב המטיילים וגם היה בסוף לא מעט אוכל.

בשבת שבנו לבית חב"ד ואפילו הצלחנו להיות נוכחים בקריאת התורה הראשונה בעיר עם ספר התורה שהובא ערב חג ע"י 2 צעירים משלוחות (!) מקרייסצ'רץ'. היום כבר לא היה הרבה לאכול כי התבשיל היחידי התקלקל אז אכלנו מעט סלטים ומצה – מזל שהיה גיבוי משלנו.

אחה"צ בילינו בגן משחקים הסמוך למנחת מצנחי רחיפה.